האם מותר לשאת אישה גרושה בחיי בעלה?

כיצד להתייחס לגמרא האומרת שלא לישא אישה גרושה בחיי בעלה ומה המשמעות הרוחנית שלה?

בס"ד שלום וברכה, הסוגיא עליה אתה שואל נמצאת בפסחים קיב. שם רבי עקיבא לימד את רשב"י כמה דברים וביניהם אמר לו: "לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך". ומסבירה הגמ' שלא ישא גרושה בחיי בעלה. " למעשה הוראה זו לא הובאה בפוסקים. ובשו"ע אה"ע (קי"ט,ה) הובא רק שאשה שהתגרשה משום פריצות, אין לאדם כשר לישא אותה. ומסביר ה'להורות נתן' (ב, פח) שלא אמרו בגמרא הוראה זו אלא בתורת עצה טובה. וכן כתב תשובות מיימוניות (שופטים כ) "והא דאמר ר"ע בע"פ (שם) אל תבשל בקדירה שבישל בה חבירך עצה טובה קמ"ל בעלמא ולא משום איסורא, תדע דבחד לישנא מוקי לה אפילו באלמנה, ואפילו בגרושה לא מישתמט בשום מקום שיהא אסור לישא גרושה אע"ג דאיכא ארבע דעות במטה ופשט היתרא בכל ישראל". וכן כתב החת"ס (שו"ת אבן העזר קלג): "לא הוה פגם גדול כי אם לצניעות דהרי כמה גדולים וטובים ממנו אינם נזהרים מלישא גרושה בחיי בעלה". ניתן להוכיח מהסוגיא בחולין (קט:) שאין בזה שמץ איסור שהרי הגמ' מונה דברים שהם דומים לאיסור שהתורה התירה כגון איסור אכילת דם אך מותר לאכול כבד אף שטעמו דומה לדם. ולאחר מכן אומרת שהתורה אסרה איסור אשת איש אך התירה דבר דומה - גרושה בחיי בעלה. לכן יש להתייחס לסוגיא זו כעצה טובה כעדיפות להתחתן עם רווקה. אך כמובן אדם צריך לבדוק הרבה דברים לפני ההחלטה עם מי להתחתן. האם הכלה יראת שמים, בעלת מידות, מתאימה לאישיות של החתן וכו'. לענ"ד נתונים אלו קודמים לשאלה האם היא רווקה. וודאי שאם אדם מתקשה במציאת הזיווג לא כדאי שיפסול מחמת טעם זה. בברכה,