שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • צדקה והלוואה

איסור בל תאחר בתרומה לבית כנסת

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

ט מרחשון תשפ"ב
שאלה
שלום לרב... האם מי שהתחייב לתת צדקה לבית כנסת עבור עליות וכיבודים, חייב לתת מיד לגבאי או שהוא יכול להמתין לזמן שיהיה לו יותר נוח לשלם?
תשובה
שלום וברכה. אדם שאמר שיתן תרומה לביכנ"ס, מיד כשיש לו אפשרות לתת את הסכום שהתחייב, הוא צריך לעשות כן. אחרת הוא עלול לעבור על איסור "בל תאחר", במידה והגבאי תובעו לשלם. מקורות: בגמ' בר"ה (ו.) למדו חז"ל מהפסוק (דברים כ"ג כ"ד): "מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלוקיך נדבה אשר דברת בפיך", ש"פיך" הכוונה לצדקה, ואמר רבא: "וצדקה מיחייב עלה לאלתר, מאי טעמא? דהא קיימי עניים! הגמ' מבארת שעובר על איסור "בל תאחר", ואף שלא עברו ג' רגלים כדין קרבנות, שהתורה תלתה את זמן איחורם ברגלים, ואילו בצדקה החיוב הוא מידי שהרי עומדים בכל עת עניים הזקוקים לצדקה. וראה בתוס' (שם ד. ד"ה צדקות) שבצדקה עובר מיד על העשה ועל הלאו, כמבואר בגמ' שם: "מוצא שפתיך-זו מצות עשה, תשמור- זו מצות לא תעשה". וז"ל השו"ע (יו"ד רנ"ז ג'): "הצדקה הרי היא בכלל הנדרים, לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסלע זו צדקה, חייב ליתנה לעניים מיד, ואם איחר עובר בבל תאחר". ומבואר בשו"ע ובפוס' (יו"ד רנ"ח) שאפילו אם לא הזכיר נדר אלא אמר שיתן סכום לצדקה ולא אמר בלי נדר, ויש דעות שאפילו אם גמר בלבו ליתן, הדבר מחייב אותו. ובפשטות מדובר שהוא נותן למקום מסויים, שבכך נחשב שיש לממון תובעים. והנה בספר המצוות לרמב"ם (לא תעשה קנ"ז) כתב להדיא, שגם בתרומה לביכנ"ס עובר ב"בל תאחר", וז"ל: "וכן כל הדומה לקרבן, כגון שנדר לבדק הבית או לצדקה או לבית הכסת וכיוצא בזה". אלא שבעניים לכאורה הדבר חמור יותר מתרומה לביכנ"ס כיון שהם מצויים תדיר אפילו אם הם אינם נמצאים כעת במקום פלוני, לדרוש את הכסף, וכן כתבו כמה מהראשונים (ראה אור זרוע הלכות צדקה סי' ה' ומרדכי בב"ב סי' תצ"א בשם תשובות רבותינו, הובאו בפסקים ותשובות סי' רנ"ז אות ח) וכן כתב הרמ"א (שם) בשם המרדכי (שם): "וכל זה בצדקה שיש בידו לחלקה בעצמו, אבל כשנודרין צדקה בבית הכנסת ליתנה ליד גבאי, או שאר צדקה שיש לו ליתן לגבאי, אינו עובר עליה אע"ג דעניים מצויים, אא"כ תבעו הגבאי ואז עובר עליה מיד אי קיימי עניים והגבאי היה מחלק להם מיד, ואם אין ידוע לגבאי, צריך הוא להודיע לגבאי מה שנדר, כדי שיוכל לתובעו". וביאור הדברים, שכיון שאין חלוקת הכספים תלויה בו אלא בגבאי, אינו עובר אלא בתביעת הגבאי (ראה גר"א שם סק"ז). ומבואר בש"ך (שם סק"ו) שאם ברור שאין לגבאי צורך בו כעת, אינו עובר בבל תאחר. ומאידך מבואר במקור הדין שהביא הרמ"א (במרדכי שם, ערוה"ש שם ז'), שאי ידיעת הגבאי בחובו, אינו פוטרת אותו מלעבור בבל תאחר, כיון שאילו ידע היה גובה לצורך חלוקה, אם אכן עניים מצויים לו. בברכה נאמנה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il