1 איסור יציאה לדרך לפני שחרית הוא דוגמא לאיסור הכללי של עשיית חפציו, או שיש לו גדרים ספיציפים? 2 הבאתם בשם ה"אור לציון" שעד 72 דקות אינו בכלל האיסור. מה דעת שאר הפוסקים? 3 מי כתב שפחות ממיל 18 דקות גם בכלל האיסור? 4 מי כתב שנסיעה ארוכה מ18 דקות בתוך העיר גם היא בכלל האיסור? 5 אם אינו הנהג, ותוך כדי הנסיעה מתחיל בברכות השחר וקורבנות , האם גם זה בכלל האיסור? אשמח להפניות לפוסקי דורנו בכל השאלות

1. כפי שכתבתי, להלכה הוא חלק מאיסור עשיית חפציו קודם התפילה, ויש מחמירים גם בחפצי שמים. 2-4. רוב הפוסקים לא הגדירו בדיוק מהי דרך, מה שהיה ברור בעבר בזמן הגמ', היום פחות ברור כיון שהמציאות השתנתה, וממילא נתון לשיקולו של פוסק. האול"צ חידש שדרך היא 72 דקות, אך נראה מכמה פוסקים שאף פחות מכן נחשב דרך. לענ"ד, כפי שכתבתי בפנים, ניתן ללמוד כך מחובת הליכה לאחוריו מיל לתפילה במניין, וה"ה ממקומו, משמע שעד מיל נחשב כמקומו, וכיון שהמנהג היום לחשב בזמן ולא במרחק, ממילא הדין כך בין בתוך העיר ובין מחוצה לה. הדברים הללו הם סברת עצמי, כאמור. 5. כיון שהאיסור הוא מצד עשיית חפציו, גם מי שאינו נהג בכלל האיסור. כמובן הכל לפי הגדרים שכתבנו. ונראה שלגבי ברכות השחר עצמם (בלי קרבנות) שדי לזה בזמן מועט, בודאי יש להתאמץ לאומרם לפני הנסיעה, שכך יצא מכלל היוצא לדרך לפני תפילה, לפי התרוה"ד שהביא הרמ"א לעיקר הדין. הינך מוזמן להרחיב ולעיין בספרי ההלכה הרבים ונפוצים כמעט בכל מקום ואפילו ברשת - תפילה כהלכתה. ילקוט יוסף, פסקי תשובות, משנ"ב דרשו - כל אלו על השו"ע ס' פט, פניני הלכה הל' תפילה פרק יב, ועוד. ברכה והצלחה הרב ש. ידידיה לוי