הרב ענה לי לפני שבוע שאפשר לזכור את החטאים כדי להזהר מהם אך אין צורך להיות עצוב מהם, האם יתכן אדם ירא שמיים שלא יבכה על כך שמרד ברבונו של עולם? ומה לגבי עצם הפסוק שאומר שכן יש דאגה ופחד מהחטאים "כי עווני אגיד אדאג מחטאתי" הרי יש דאגות...ודאגות מזיקות ומפריעות לישוב הדעת של האדם כמו עצבות?

עת לבכות ועת לשמוח. כאשר אדם אומר ודוי ותחנון בתפילה עליו לבכות על חטאיו. אבל אחר כך להיות בטוח שד' סולח לשבים וגם לו ולהיות בשמחה ולעבוד את ד' בשמחה כל הזמן. מהעצבות צריך להתרחק כי היא אם כל חטאת ומי שלא יכול להשחרר בעצמו מעצבות עליו לקבל הדרכה איך לצאת מהעצבות ולהיות בשמחה מתוך אמונה ובטחון בד'.