שלום. עשיתי מכירת חמץ ובמהלך הפסח גיליתי שהאוכל של הדגים שלא כללתי במכירה מכיל חמץ. האם ניתן להצניע ולהשתמש לאחר הפסח? יש לציין כי קניתי זאת בתום לב מספר ימים לפני פסח

שלום וברכה, מותר להצניע את האוכל של הדגים עם הדברים שכלולים במכירת חמץ ולהשתמש בו לאחר הפסח. מקורות והרחבה: ניתן להתיר זאת משתי סיבות: א. לא בטוח כלל שבאמת יש חמץ באוכל של הדגים. ב. גם אם יש שם חמץ, באופן פשוט הוא כלול במכירת חמץ משום שמוכרים את כל החמץ שבבית. נרחיב מעט: א. מובא בשו"ת אור לציון (ח"ג, ח, ה) שמאכל דגים שיש בו תערובת חמץ, אם אין זה חמץ בעין וגם נפסל מאכילת אדם מותר להאכיל מזון זה לדגים שכן אין איסור הנאה בתערובת חמץ שנפסלה מאכילת אדם וכמבואר במגן אברהם (תמב, ס"ק ז). ובלבד שהתערובת נעשתה לפני הפסח, שאם לא כן נתחייבה התערובת בביעור ונאסרה בהנאה. ראיתי מובא שנכד הגר"ע יוסף הראה לסבו את התשובה הזאת של האור לציון ושאל את סבו אם הוא מסכים לפסק. הגר"ע יוסף השיב לו שהדין ברור כדברי האור לציון. אמנם יש לדון בכל מאכל דגים אם זאת המציאות שהמאכל לא נפסל מאכילת אדם, אבל על כל פנים לפחות ספק יש כאן. ב. כאשר מוכרים את החמץ לכתחילה מסמנים מקום מסוים שבו מאכסנים את החמץ. אולם בלשון המכירה מפורש שמוכרים את כל החמץ שבבית. ישנו דיון בפוסקים מה הדין כאשר מוצאים חמץ בבית בפסח שלא ידעו שיש בו חמץ ולא שמו אותו במקום שבו אכסנו את הדברים הכלולים במכירת חמץ. יש מי שאומר שאסור לשרוף אותו משום שהחמץ שייך לגוי ואסור לשורפו ולגזול את הגוי. יש אומרים שצריך לשרוף אותו משום שלא ברור שהמכירה תופסת בחמץ שנשאר בבית ולא ידעו עליו. בהגדה של פסח מנחת אשר (סימן טז-יז) כתב שיש לשרוף את החמץ והשיב לרב אחד שחלק עליו וסבר שאסור לשרוף את החמץ משום שיש בזה גזל הגוי. יש לצרף סברא זאת בעניננו להתיר להצניע את האוכל של דגים שנמצא בפסח ולא לשרוף אותו. לסיכום: אף שכאמור יש לדון בכל אחת מההיתרים הנ"ל מצד הדין או המציאות, מכל מקום בצירוף שתי הסברות אין צורך לשרוף את האוכל של הדגים בפסח וניתן להצניעו. בברכת פסח כשר ושמח!