שלום וברכה יש לי שאלה והיא קצת פילוסופית , והשאלה עלתה לי אחרי מחשבות של יום השואה לגבי הרע בעולם... תמיד דנים בשאלה הזו מהכיוון של אם ה טוב ומטיב כיצד יש רע בעולם, והתשובה הנפוצה ביותר והאמיתית ביותר לדעתי היא שלמעשה הכל מוביל בסוף לטוב וגם מה שנראה בעינינו כרע מוחלט סופו להוביל לטוב גם אם איננו רואים אותו, שמחשבותינו אינן כקב"ה. לדעתי זו תשובה אמיתית ונכונה, כיוון שאם היינו מבינים הכל מיד זה היה מצמצם את הפער בינינו לבין אלוקים ומקטין אותו... השאלה שלי היא מכיוון אחר... מניין ההנחה המוקדמת שה מטרתו רק להיטיב, האם ההנחה הזאת מקורה בתנך?, או שניתן לדעת זאת גם בלעדיו? השאלה הזו מעסיקה אותי רבות ביממה האחרונה ואשמח מאוד לתשובה. אני יודע שזו שאלה קצת לא "דתית" במיוחד אבל לימדו אותי שכל שאלה צריך לשאול כי להישאר עם השאלה היא האופציה הכי גרועה שלא תקדם לשום מקום, ורק כששואלים מגיעים לאמונה גדולה יותר. שבת שלום!

שלום לך, ההנחה שמטרת הקב"ה בבריאתו הייתה להיטיב מפורשת בתורה בכמה מקומות. הראשון שבהם הוא בסיפר הבריאה עצמו, החוזר כמה וכמה פעמים על הביטוי: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (בראשית פרק א). וכך בי"ג המידות (שמות לד, ו), וכן בדברים (פרק ד, לא): "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ". ועוד רבים. אבל האמת היא שזו גם מסקנת ההגיון, הנובעת מידיעת אחדות האל. כאשר אנו מצהירים שה' אלוקינו הוא אחד (דברים פרק ו, ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", כוונתנו היא שה' הוא אחד פשוט, שאינו מורכב מיסודות שונים [=כפי שהאריך להסביר הרמב"ם]. ומכיוון שאנו רואים שהאל הוא טוב [=יש בו טוב], על כורחנו, שכולו טוב [=ולא שהוא מורכב מטוב ועוד דברים]. בברכה אוריאל טויטו