לכבוד הרב, בבית הוריי, היה נהוג, שאמא לא ישבה במקומו של אבא – כדי לכבדו, ועל אחת כמה וכמה, לא אנחנו ישבנו – גם שלא בפניו. כעת, אשתי לא רואה בעיה לשבת במקום שלי, וגם הילדים לא רואים בעיה בכך – גם בפניי. אני לא רודף כבוד – אך זה נראה לי לא נכון מבחינה חינוכית. חלק ממצוות מורא אב ואם "לא ישב במקומו...". במידה ויש פגיעה מצד הילדים בכבוד אשתי (לעיתים רחוקות מאוד) – אני מוחה על כך בפניי הילד, שכך לא מתנהגים לאמא. הייתי מצפה, שאף היא תנהג כך, ותאמר לילדים שלא יושבים במקום של אבא. לא מצאתי מקור מפורש האם לאישה מותר לשבת במקום בעלה – אלא שעליה לכבדו (והוא לכבדה) באופן כללי. עם זאת, מצאנו, כי כאשר לילד יש התנגשות בין כבוד האב לכבוד האם – כבוד האב עדיף – כיוון שגם האם חייבת בכבוד האב. מה כבוד הרב מציע לי במקרה זה: 1. האם לאישה מותר לשבת במקום בעלה (אולי אני סתם מקפיד על העניין – ואין לכך ביסוס הלכתי)? 2. מה לעשות בנוגע לילדים שיושבים במקום האב – פשוט למחול או לנהוג באופן אחר? תודה.

שלום. א. הלכתית, הצדק איתך, גם האשה צריכה לכבד ולהזהר שלא לשבת במקומך. וקל וחומר, הילדים. ב. כלל גדול: כבוד נותנים, ולא מבקשים! למשל: בעל חייב לכבד את אשתו: "אוהבה כגופו, מכבדה, יותר מגופו". אבל לא נכון שאשה תדרוש מבעלה שיכבדה. כך גם ביחס אליך: אשתך וילדיך צריכים לתת לך כבוד, אבל, חינוכית, לא נכון מצדך לדרוש כבוד. אם תוכל, בסעודת שבת, להעלות זאת כנושא, להביא את המקור ההלכתי, ולהציב זאת כשאלה: איך נכון להתנהל במשפחה. לפי התשובות תחליט, האם למחול, אב שמחל, כבודו מחול, או שהיחס ישתנה. אני בביתי, לא מקפיד, ומי שרוצה יושב על מקומי...