האם יש ענין שהשוחט יהיה נשוי ולא רווק או גרוש או אלמן? כמו כן בשוחט נשוי האם יש ענין שלא ישהה מחוץ לעיר לתקופה ממושכת לשחיטה כי אז שרוי בלא אשה? כמובן שאלתי אינה רק מעיקר ההלכה אלא גם אם יש בזה ענין אעפ"י שמותר בהלכה.

שלום הפוסקים מביאים מדרכי תשובה (סימן א, ס"ק פ"ד) שלכתחילה השוחט צריך להיות נשוי, ומביאים לזה שני נימוקים: א. כי יש לחשוש להגדירו כמי שאינו מעוניין לקיים מצוות פריה ורביה (מומר לדבר אחד) ב. כי יש לחוש שאינו ירא שמיים ואין יראת ה' על פניו. מכאן שמדובר דווקא במי שאינו נשוי ולא במי שנשוי שיצא מחוץ לעיר לשחיטה שאז פתו בסלו והטעמים הנ"ל אינם שייכים. בהצלחה רבה.