1)האם בת יכולה לומר תיקון חצות, או שזה רק בשביל בנים? 2)האם צריך לברך "שהחיינו" כשמקבלים חפץ במתנה? 3)איך להתאבל בימים אלו? איך להתחבר רגשית לחורבן? ממש קשה לי בימים האלו- אני מרגישה בעיקר רק את האיסורים וההגבלות של ימי בין המיצרים, בלי צער פנימי על ירושלים והמקדש, איך מרגישים יותר?

1. היו נשים מיוחדות שהיו אומרות תיקון חצות. צריך בכל אופן להיות בעלת מדרגה בכדי לנהוג כך בקביעת. באופן ארעי למשל בתשעת הימים ניתן לומר גם ללא מדרגה מיוחדת. אני הייתי ממליץ קודם כל להקפיד על שתי תפילות ולא לרוץ להנהגות מיוחדות. 2. על קבלת מתנה של כלים מיוחדים צריך לברך שהחיינו. [הטוב והמטיב אם זה חפץ שלא רק את נהנת אלא זו טובה גם לאחרים]. 3. כנראה שאת מציירת את המקדש כמקום פולחן לכל עם ישראל. בדרך זו חורבן המקדש אם כן רחוק מההתמודדויות הרוחניות שנוגעות לך. כל הבעיות הרוחניות שלנו נובעות מכך שאין לנו בית מקדש. כל הנטייה של רבים בישראל לברוח מלהיות קשורים אל הקודש נובע מכך שחיי הקודש נראים כחיים חיוורים יחסית לחיי החול. זה ישתנה באופן מהותי כשיבנה בית המקדש. הרוע בעולם קשור לכך שאין בית מקדש. כל הטוב בעולם תלוי בבניית בית המקדש. את צריכה לפתח את הרצון שלך שיהיה יותר טוב בעולם והעולם יהיה קדוש יותר ורוחני יותר. אחר כך את צריכה להבין לדמיין להרגיש שכל זאת קשור לחורבן. שנזכה לראות בבניית המקדש במהרה בימנו.