שלום הרב, בהמשך לשאלה על הצניעות שהרב אמר שהתעסקות מרובה בעניין זה יכול לפגוע, לא כל כך הבנתי...אני לדוג לומדת באוניברסיטה ב"ה תואר שהוא רובו בנות ויש כמה בנים בודדים אבל הם דוסים, שזה עוד יותר מפחיד אותי להיקשר אליהם ולתקשר כי אני מאד רוצה לשמור על גבול. לפעמים אני מתעלמת או רק אומרת שלום אך מנסה ממש להתרחק. אני עסוקה בעניין כי לא רוצה לפתח חברות איתו ואם אחייך אליו באמירת בוקר טוב אפילו זה יכול לקרב וזה מפחיד אותי. איך שומרים על האיזון הזה? אני גם נגיד מאד משתדלת לא ליפול על עבודה עם מי שאיתי בכיתה (הבן), חושבת שזה דבר רצוי אך איך עושים את זה בלי הפחד שאולי אתקשר איתו ולא אדע לשים גבול? כי אני יכולה להתייחס אליו ולדבר כמו חברה אבל אני עכשיו באמת רוצה בכללי לשמור, כי רוצה ב"ה זוגיות טהורה שתבוא בזמנה...איך איך אני אמורה להתייחס לבנים בתואר? מרגישה שכשהבנים דוסים זה יותר קשה כי יש פוטנציאל לחתונה, ואצל בנים לא דתיים אין פוטנציאל אז לכן אני לא נלחצת עם הגבולות.

שלום רב את נורמאלית בתגובות והתחושות שלך. בכל אופן אין לנו דרך לשלוט על הלב. אולם יש לנו דרך לשלוט על המחשבות ועל המעשים שלנו. זה ממילא משפיע על ההרגשות. תעשי מעשים שמתאימים למה שאת רוצה שיהיה מבחינה רגשית. כל טוב