היי כבוד הרב , אני כותב את זה תוך כדי שאני בעצמי לא יודע איך לנסח את השאלה שלי .. אין לי ערך עצמי לפחות ככה אני חושב, יש לי סדרת בדיקות רפואיות שאני אמור להתחיל לטפל עוד מגיל 15 ועד היום לא ניגשתי לאחת מהם אני היום בן 24 ברוך השם, זה מתבטא גם לצורך העניין בשיניים שלי שיש לי כבר דלקת חניכיים כבר תקופה ארוכה וחורים בשיינים וזה איכשהו פשוט לא מעניין אותי.. אני לא יודע אם זה בסדר או שאם זה תקין פשוט מאוד מגיל 14 לימדו אותי שהכל זה מאת ה' ובתכלס ? מה זה משנה אם אני אעשה את הבדיקות כי הרי בסופו של דבר הוא קבוע .. אז זה לא כלכך נתון לשליטתנו כמובן שצריך לעשות השתדלות , אבל עשיתי אותה ברגע שהלכתי לבדיקות הראשונות .. אני לא יודע מה אני אמור לעשות עם עצמי כי הצורת מחשבה שלי ואיך שהרגילו אותי בתוך תוכי אני יודע שהיא לא נכונה .. פשוט אם הכל זה מלמעלה אז למה צריך לעבור את כל זה את כל הבדיקות את הטיפולים ? להתחיל להתאמן ולהיות בכושר וכל זה.. הרי מה זה משנה ? בסופו של דבר בורא עולם מחליט ..

לשואל שלום וברכה! לעניות דעתי יש לך טעות חמורה. הדעה המקובלת בדברי חכמינו היא שלאדם יש אחריות מלאה להתנהל בצורה סבירה ומקובלת למחייתו ולבריאותו, ואסור לו "לזרוק על הקדוש ברוך הוא" את כל ענייניו. מה זאת אומרת ש"עשית השתדלות והלכת לבדיקה אחת"? השתדלות זה לא "לסמן וי" על איזה סמלי. השתדלות זה לעשות מה שאדם סביר עושה ומה שנחוץ בדרך הטבע כדי להשיג את התוצאה הדרושה. הביטחון בה' מתבטא בידיעה שלמרות כל המאמצים הקב"ה יחליט בסוף האם הם יועילו או לא, ולכן יש להרבות בתפילה, במקביל לטיפול הרפואי. יש על כך מקורות לאין ספור. אכתוב כמה מהם על קצה המזלג. התורה מצווה על המזיק את חברו "רק שבתו יתן ורפא ירפא" (שמות כא,יט), כלומר, הוא צריך לממן לו את מה ימי העבודה שהפסיד וכן טיפול רפואי. למה לא יאמר המזיק "אלוקים יתן לך את כל הכסף והבריאות שאתה צריך גם בלי עבודה ובלי רופא"? והרמב"ם (הלכות דעות פרק ד הלכה א) פסק להלכה: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים", ראה שם בכל הפרק, את הדרכותיו לשמירת הבריאות. ובסוף הפרק (הלכה כ) כתב הרמב"ם דבר מדהים: "כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו; אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבא מכת דבר או מכת בצורת לעולם". הרמב"ם מתחייב לך שאם אתה שומר על הבריאות שלך תהיה בריא כל ימיך. למה? הקב"ה לא קובע?! כי הקב"ה קבע את כללי הבריאה והטבע, והוא לא חורג מהם באופן ניסי אלא לעיתים נדירות מאוד. ובפירושו בפסחים פרק ד משנה י, בעניין חזקיהו המלך שגנז את ספר הרפואות, כתב הרמב"ם: "שמעתי וגם פירשו לי ששלמה חיבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו. ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש, אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו, שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה'? והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו". בספר חובות הלבבות (שער הביטחון פרק ד) כתב: "יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלהים, שיאמר: אם קדם בגזרת הבורא שאחיה - ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו... וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות אשר מטבעם זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה: ורפא ירפא, מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחולי, שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא, וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה". ראה גם את דברי המהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב הבטחון פרק א): "בספר משלי (ג') בטח אל ה' בכל לבבך ואל בינתך אל תשען. שלמה המלך ע"ה רצה לומר, האדם ישים בטחונו בו יתברך בטחון גמור על מה שהוא צריך, ואל ישען על בינתו לומר כי ע"י תבונתו יוכל להשתדל מה שצריך אליו, רק ישים על ה' בטחונו. כי אף שצריך לעשות כל מעשיו בחכמה ואין סומכין על הנס, מכל מקום אל ישען על תבונתו בלבד לומר כי חכמתו יגרם לעשות מה שירצה, רק יבטח בהשם שהוא יוציא מחשבתו אשר חפץ לעשות אל הפעל. ואמר בטח אל ה' ולא אמר בטח בהשם, כי מדבר בשעת מעשה, ובאותה שעה ישים מחשבתו ובטחונו אל ה' שיהיה עמו". וכך מסופר ב'מדרש תמורה' (נמצא ב'אוצר המדרשים' פרק ב, ומקבילה ב'מדרש שמואל' ד): "מעשה בר' ישמעאל ורבי עקיבא שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד. פגע בהם אדם חולה, אמר להם: רבותי, אמרו לי במה אתרפא! אמרו לו: עשה כך וכך עד שתתרפא. אמר להם: ומי הכה אותי? אמרו לו: הקדוש ברוך הוא. אמר להם: ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה - ואתם מרפאים! אינכם עוברים על רצונו? אמרו לו: מה מלאכתך? אמר להם: עובד אדמה אני, והרי המגל בידי. אמרו לו: מי ברא את הכרם? אמר להם: הקדוש ברוך הוא. אמרו לו: ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך? הוא ברא אותו, ואתה קוצץ פירותיו ממנו! אמר להם: אין אתם רואים המגל בידי? אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה. אמרו לו: שוטה שבעולם, מימיך לא שמעת מה שכתוב 'אנוש כחציר ימיו' (תהלים ק"ג), כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף: הזבל הוא הסם ומיני רפואה, ואיש אדמה הוא הרופא". נכון הוא שקיימת גם דעה אחרת, שהביטחון הרצוי בה' יתברך פירושו שכל דבר שקורה לאדם יקבל פרשנות רוחנית בלבד. אם הוא חולה, הוא לא הולך לרופא אלא מפשפש במעשיו וחוזר בתשובה. ראה באריכות ברמב"ן בויקרא כו, יא. גם לפי הדעה הזו, זה ממש לא כמו שאתה כתבת ש"אין לי ערך עצמי", כאילו הדברים בכלל לא תלויים בך. לפי שיטת הרמב"ן, אין הכוונה שאדם צריך לקבל בשוויון נפש את כל מה שעובר עליו ולא לעשות שום דבר. השיטה הזו גורסת שלאדם יש ערך עצום, והוא צריך להתאמץ מאוד בתחום הרוחני כדי להיות ראוי לברכות הגשמיות. זוהי מדרגה מיוחדת, שלא כל אחד ראוי לה. כך כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן ב, בקיצורים, וכדאי לקרוא את דבריו הארוכים במלואם): "חסידות של שטות היא לא לקבל הרפואה הדרושה. גם על זה נאמר "וברכתיך בכל אשר תעשה", ואם יהא יושב ובטל - לא יהא חלות להשראת הברכה הרפואית. האם אדם יכול לשפוט את עצמו לגבי המדריגה הרוחנית שהוא עומד עד כדי שהוא יכול לסרב לקבל טיפול רפואי? - בהחלט לא. אסור לו להחזיק את עצמו לבעל מדרגא כזאת". הוא מצטט מקורות רבים, מהחיד"א ועוד, וכותב בין השאר: "הגאון הבעל שבט יהודה מזהיר כי "כל המתעצל ומתרשל בדבר זה ולא יחוש על הרפואה בדרך טבע, אלא יסמוך על דרך נס לומר שהקב"ה ישלח דברו וירפאהו בחנם, אין זה אלא מן המתמיהים, ודעת שוטים היא זו, וקרוב הוא להיות פושע בעצמו ועתיד ליתן את הדין". עוד אפנה אותך ל'קובץ תשובות הרב אלישיב' (חלק ה סימן כא), שנשאל האם יש חוסר ביטחון בה' בעשיית ביטוח רפואי. ותשובתו: "בזה שהוא מבטיח את עצמו בקופת חולים אין בזה משום חסרון בבטחון. אדרבא, יש בזה ענין של חסד עם החיים שלא יצטרך להטיל עצמו על הבריות". אם אתה מזניח את עצמך - לא רק אתה סובל. הטיפול בשיניים שמוזנחות עלול להיות הרבה יותר יקר. האם אתה מוכן להתחייב שלא תבקש את הכסף מקרובי משפחה ומגמ"חים? לכן, חובה עליך לטפל בעצמך בצורה סבירה ומקובלת, ובמקביל גם להרבות בתפילה ומעשים טובים שיעמדו לזכותך. ויהי רצון שהקב"ה ישלח ברכה במעשיך ידיך, ישלח לך רפואה שלמה בידי הרופאים, שליחיו הנאמנים, ויאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים.