מה יעשה לגבי אמירת יזכור בן ארץ ישראל שנמצא בחו"ל בחג? הרי שם אומרים יזכור ביו"ט שני ואילו הוא לא יכול להתפלל תפילת יו"ט.

שלום וברכה, יאמר תפילת יזכור ביחידות ביום שביעי של פסח, וביום ראשון של שבועות כמנהג בני ארץ ישראל (בשמיני עצרת אין בעיה שגם בחוץ לארץ אומרים יזכור ביום טוב ראשון שהוא שמיני עצרת). אם הוא מתפלל בציבור ביום טוב שני, אזי בזמן שהציבור אומרים תפילת יזכור הוא יכול לומר איתם תפילת יזכור אף שכבר אמר, או לחילופין הוא יכול לומר איזה תחינה בזמן שהם אומרים יזכור, שלא ייראה כפורש מהציבור (בצל החכמה ח"ד סי' קיט). מקורות והרחבה: האגרות משה (או"ח ח"ג סי' צב) כתב שבן ארץ ישראל המתפלל בציבור ביום טוב שני ודאי שרשאי לומר תפילת יזכור עם הציבור ביום טוב שני, ומה לנו שאינו יום טוב שלו. ובספר יום טוב שני כהלכתו (פ"ג, הע' ט) הביא בשם חכם אחד שהורה לו בעל האגרות משה שאם אינו מתפלל עם הציבור אין צריך לאומרו כלל. עכ"ד. כנראה שהאגרות משה סבור שהמנהג לומר יזכור אינו חובה על כל יחיד אלא חלק מסדר התפילה שאומרים בציבור. אולם בשו"ת בצל החכמה (שם) כתב שיש לומר יזכור ביחידות ביום טוב ראשון, משום שהמנהג לומר יזכור ביום טוב דווקא (ע"ש בטעם הדבר), ויום טוב שני אינו יום טוב של הבן ארץ ישראל. ואם מתפלל עם הציבור ביום טוב שני, הוא יכול לומר שוב עם הציבור ולנדב שוב צדקה עבור הנפטר ותבוא עליו ברכה, או לחילופין לומר איזה תחינה שלא ייראה כפורש מהציבור. דעת הגרש"ז אוירבך, שיש לעשות כשיטת בצל החכמה כמובא בספר יום טוב כהלכתו (שם). לגבי תפילה במניין ביום טוב שני: במקום שיש רק בית כנסת אחד, ואם הבן ארץ ישראל לא יגיע למנין יורגש שהוא לא הגיע משום שעבורו זה יום חול - יש לו להגיע למנין שלא יהיה זלזול ביום טוב שני. אולם אם יש כמה בתי כנסת במקום ולא ניכר שהבן ארץ ישראל בדווקא לא מתפלל עם הציבור - הוא לא חייב להגיע למניין (אגרות משה שם). וכן דעת הגרש"ז שלא חייב להתפלל במניין שבין כך אין זה נחשב לתפילה בציבור (מובא הספר יום טוב שני כהלכתו פ"ג, הלכה יז). ומובא בירושלים במועדיה שבועות (עמ' רלז) לגר"א נבנצל שיש להתפלל ביחידות עם תפילין ולא בציבור עם תפילין. יתירה מכך - עדיף שלא יגיע למניין אם הדבר אפשרי, משום שיש חשש שיקראו לו לעלות לתורה (אורח משפט קכט). כל טוב!