שלום לכבוד הרב! בעניין הימנעות מלברך ברכת שהחיינו, האם יש מקום לדמות את המצב היום לאחר האסון ביום שבת וחג שמחת תורה תשפד, למצב של ספירת העומר, אשר בקהילות אשכנז, אחר מסעות הצלב והרציחות האיומות שבוצעו על ידי הנוצרים בימי ספירת העומר, היו רבנים שהחמירו במנהגי האבלות שבספירת העומר כמו בשלושת השבועות. וכשם שבשלושת השבועות נמנעים מלברך שהחיינו, מפני שאין ראוי לומר "שהחיינו והגיענו לזמן הזה" בימים שנחרב בהם בית המקדש, כך אין ראוי לומר שהחיינו בימים שנרצחו בהם יהודים קדושים.

לשואל, שלום וברכה! בימים אלו שבהם הציבור שרוי בצער, ימים של סכנה למדינת ישראל בכלל ולמאות החטופים בפרט, אכן מתאים להשתתף בצער הציבור ולהימנע מ"לחגוג" בקניית חפצי מותרות משמחים שמברכים עליהם "שהחיינו". כך נאמר בגמרא בתענית יא ע"א: "תנו רבנן: בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן, באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם, ומניחין לו ידיהן על ראשו, ואומרים: פלוני זה שפירש מן הצבור - אל יראה בנחמת צבור... בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עליך נפשי... אלא יצער אדם עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר 'וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה'. וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער - אף אני אהיה עמהם בצער, וכל המצער עצמו עם הצבור - זוכה ורואה בנחמת צבור. ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי? - אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו". השאלה איך ומתי לתת ביטוי לאסון בשמחת תורה בתאריך זה בשנים הבאות, ראוי להפנותה לגדולי הדור. אולי יקבעו בו "יזכור" מיוחד וכדומה. אולם עיקרו של יום שמחת תורה בוודאי יישאר לנצח נצחים כיום שמחה לישראל הכולל גם ברכת "שהחיינו". זהו כוחה של תורת ישראל, שהיא העוגן המרכזי לקיומנו ברוחניות ובגשמיות, והתורה מצווה על שמחה והלל וברכת "שהחיינו" ביום שמיני עצרת. חלילה לנו מלהשבית את שמחת החג, וכמובן אם נעשה זאת זה יהיה ההישג הכי גדול לרוצחינו. יש לזה תקדים גם במסעי הצלב שהזכרת. חלק מאירועי הטבח אירעו גם בחג השבועות, כפי שנאמר בקינה "מי יתן ראשי מים" על אירועים אלה: "ביום מתן דת סברתי להתאשרה, וביום נתינתה כמו כן אז חזרה, עלתה לה למרום למקום מדורה" (פירוש: ביום מתן תורה קיויתי להתחזק ולהתאושש, אבל אירע ההיפך, שביום נתינת התורה חזרה למקומה השמיימה עם חכמי התורה שנרצחו בו ביום). כידוע, את חג השבועות אנו מציינים בשמחה ובברכת "שהחיינו". וזאת, למרות שמסעי הצלב היו חמורים פי כמה וכמה, הן במספר המוחלט של ההרוגים והן בחלקם היחסי בכלל ישראל דאז. ועוד נאמר באותה קינה: "וכי אין להוסיף מועד שבר ותבערה... תחת כן היום [כלומר, בתשעה באב] לויתי אעוררה, ואספדה ואילילה ואבכה בנפש מרה". יהי רצון שנזכה לישועה ונחמה, לתת ביטוי הולם לזכר הרוגינו הי"ד, אבל בעיקר להתאושש, להשיב מלחמה ולכבוש את ארצנו, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא".