במסכת קידושין דף פא מובא הסיפור של רב עמרם שתקף אותו יצרו ולפני שחטא צעק שיש שריפה ובאו חכמים ולכן לא המשיך את עליתו ולחטוא. השאלה היא אם ידע רב עמרם שיש להפסיק את החטא מדוע לא עצר את עצמו מללכת ולא היה צורך להזעיק את החכמים (שיתכן וביטל את תורתם). האם לא היתה דרך אחרת להשתלט על היצר ולהפסיק את החטא כשהוא מודע לכך (והוא אדם גדול) מבלי הצורך לקרוא לחכמים?

שלום מסיפור זה ניתן ללמוד: 1. כאשר יצרו של אדם ''מתגבר עליו'' הוא מסוגל לעשות דברים ש''בזמן רגיל'' אין לו סיכוי לבצעם. 2. כל אדם, אפילו גדול בתורה ובמעשים טובים, אינו ''חסין'' בפני מצבים כאלו של ''התגברות היצר''. 3. חייב אדם להכיר בעובדות אלו, ולנסות למצוא ''דרכי מילוט יצירתיים'' כדי לא להיכנס למצבים בעיתים שכאלו. 4. עדיף לעשות מעשים אשר לכאורה ''מביישים'' אותנו בפני חברינו, ולוא רק כדי להילחם ו"להתגבר" על אותם יצרים. 5. אין דבר העומד בפני הרצון - צריך רק להפנים את כל התובנות הללו, "לרצות" להילחם, ו''השמים הם הגבול''. (כתב רפי זברגר, באתר פורטל הדף היומי) יום טוב