אנו מניחים את החנוכיה בחצר בפתח הפונה לרשות הרבים. לאחר כמה שעות כשהנרות נכבים אנו מכניסים את החנוכיה הביתה מחשש לגניבה. השאלה היא מה אפשר לעשות בשבת? האם יש פתרון הלכתי להכניס את החנוכיה הביתה?

הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב (חזון עובדיה חלק ו עמוד קמז על פי המובא בשולחן ערוך סימן רעט ס"ד) שאם לפני שבת, מתנה תנאי, שאחר שהנרות יכבו, יטלטל את החנוכיה למקום שירצה, באופן כזה יכול להכניס את החנוכיה לביתו. הרמ"א שם כתב שלא לסמוך על התנאי, וכך נוהגים בני אשכנז. אמנם גם ההיתר של הרב עובדיה יוסף זצ"ל מבוסס לא רק על התנאי הנ"ל אלא גם על עמדתו העקרונית שהחנוכיה מצד עצמה אינה נחשבת כלי שמלאכתו לאיסור או מוקצה מחמת חסרון כיס, ורק השלהבת היא המוקצה, ולכן התנאי שמתנה לפני שבת אכן מתיר לטלטל את החנוכיה לאחר שהנר כבה. מי שלא רוצה לסמוך על ההיתר הזה, אינו יכול לטלטל את החנוכיה בליל שבת והפיתרון הוא להניח בערב שבת חנוכיה פשוטה שלא חושש שמא תיגנב, ולהימנע מלטלטלה ולהכניסה לביתו. הרחבה למעיינים: ישנן שלוש סיבות אפשריות מדוע אסור לטלטל את החנוכיה, כפי שנפרט להלן- א: בסיס לדבר האסור. השלהבת הדולקת היא מוקצה בשבת, והחנוכיה נחשבת כבסיס לדבר האסור וגם אותה אסור לטלטל בשבת. וגם כשהנר נכבה, והמוקצה נעלם, מכל מקום, מכיון שבערב שבת בין השמשות הנר דלק, הרי שהחנוכיה היתה בסיס לדבר האסור, וממילא אסור לטלטלה כל השבת. אמנם אם יתנה מערב שבת שרוצה לטלטל את החנוכיה לאחר שיכבה נר, לדעת השו"ע, התנאי מועיל (זהו דין מיוחד בשלהבת משום שידוע שעומדת להיכבות) והחנוכיה מותרת בטלטול לאחר שהנר נכבה, וכאמור לדעת הרמ"א אסור. ב: כלי שמלאכתו לאיסור. נחלקו הראשונים האם להחשיב פמוטים או חנוכיה כלי שמלאכתו לאיסור. (את שיטות הראשונים בענין אפשר למצוא בהערות איש מצליח על משנה ברורה סימן רעט סק טז) לדעת המ"ב (רעט סק טז) פמוטים וחנוכיה נחשבים לכלי שמלאכתו לאיסור שהרי נועדו להדליק עליהם נרות, לעומתו בחזו"ע (ו עמוד קמח) הכריע שאין הם נחשבים כלי שמלאכתו לאיסור שהרי לא עושים בהם איסור כמו פטיש אלא הם בסיס שעליו מניחים איסור. גם לסוברים שפמוט נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור, דעת הגרש"ז אויערבך שאם מדובר בפמוט כסף וכדומה שהוא קישוט לבית, אין הוא נחשב כלי שמלאכתו לאיסור (שש"כ פרק כ הערה רמב). בכל אופן הסוברים שחנוכיה היא כלי שמלאכתו לאיסור, הרי שאסור לטלטלה מחשש שתיגנב והיתר הטלטול הוא רק לצורך גופו ומקומו כדין כל כלי שמלאכתו לאיסור. ג: מוקצה מחמת חסרון כיס. הסוברים שחנוכיה נחשבת כלי שמלאכתו לאיסור, בודאי סוברים שחנוכיה יקרה גם נחשבת מוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי מיועדת רק לשימוש המיוחד עבורה, ולשיטתם אסור לטלטל את החנוכיה כלל. אמנם גם לסוברים שחנוכיה אינה מוגדרת כלי שמלאכתו לאיסור, יש אומרים שאם מדובר בחנוכיה מיוחדת מכסף וכדומה, שאדם מייחד לה מקום כמו תמונה על הקיר וכדומה, אע"פ שאין מלאכתה לאיסור, היא נחשבת למוקצה מחמת חסרון כיס, לשיטה זו אסור לטלטל תמונה או שעון קיר בשבת, כך כתב בשש"כ פרק כ סעיף כב. בחזו"ע מיקל בזה ונוקט שמוקצה מחמת חסרון כיס שייך רק בכלי שמלאכתו לאיסור, וכל דבר שאינו כלי שמלאכתו לאיסור, אע"פ שקובעים לו מקום, אינו מוקצה מחמת חסרון כיס (חזו"ע שבת ג עמוד צ והלאה שם). אם כן לסוברים שהחנוכיה היא מוקצה מחמת חסרון כיס, אסור לטלטלה כלל.