הרגשתי צורך מועט קודם תפילת מוסף לקטנים אך בשבוע אחרון אני סובל מדחיפות שתן פתאומיות רק שהתפתיתי כדי שלא להפסיד את המנין והתפללתי ככה ומיד אחרי התפילה נהיה לי צורך חזק להתפנות אך כדי שלא להיכשל נסיתי לעצור בעצמי אבל השתן פשוט ברחה לי אחרי כרבע שעה האם יצאתי יד"ח ובאמת אשמח לדעת מה זה נקרא יודע להעמיד א"ע 72 דקות איך יודעים לפני זה אני מאמין שאם הייתי יושב בלי לקום מהמיטה זה היה נרגע

שלום וברכה, א. נחלקו הפוסקים אם מי שהתפלל והיה צריך לקטנים ולא יכל להעמיד עצמו 72 דקות אם חייב לחזור ולהתפלל. לדעת המשנה ברורה אין הכרעה ברורה בזה (ביאור הלכה צב א ד"ה 'וצריך לחזור ולהתפלל'). לדעת האור לציון (ח"ב, ז, טו) יש לחזור ולהתפלל ויעשה תנאי שאם אינו חייב להתפלל הרי שזה תפילת נדבה. ולדעת היביע אומר (ח"ט קח אות נא) אין חייב לחזור ולהתפלל. במקרה שלך אתה לא חוזר להתפלל משום שאין מתפללים מוסף בנדבה (שו"ע קז א). ועוד שחשבת או לפחות הסתפקת אם תוכל להעמיד עצמך 72 דקות. ב. מי שמרגיש בעצמו שצריך לנקביו יש לו להתפנות אפילו אם יפסיד בגלל זה תפילה בציבור, אפילו אם יכול להעמיד עצמו 72 דקות (מ"ב צב ה, יביע אומר שם). ג. אתה אמור לשער לפי הזמן שתוכל להעמיד עצמך כשאתה הולך ולא לפי הזמן שתוכל להעמיד עצמך בישיבה (ביאור הלכה ד"ה 'שיעור פרסה'). וזה לשון ערוך השולחן (צב ג): "ואם תשאל מנין יודע זה אין זו שאלה כלל דכל אדם מכיר". ד. אם בזמן שהתחלת להתפלל חשבת שתוכל להעמיד את עצמך 72 דקות, ואחר כך לא יכולת להעמיד עצמך - יצאת ידי חובה (מ"ב ס"ק ד). הרחבה: א. לגבי השאלה אם אדם היה נצרך לקטנים אם יצא ידי חובת תפילה בדיעבד - בשו"ת אור לציון (ח"ב עמוד סו) תלה שאלה זאת במחלוקת ראשונים בטעם הדבר שהנצרך לנקביו לא יוצא ידי חובה. לדעת הרמב"ם הטעם הוא משום שהדבר מטריד את כוונתו בתפילה, ולכן גם הנצרך לקטנים אינו יוצא ידי חובה. ולדעת הגמ"י בשם רבינו שמחה, הטעם הוא מפני שגופו משוקץ, ולכן לדעתו דווקא כשנצרך לגדולים לא יצא ידי חובה. ע"ש כל טוב!