שלום הרב נשאלתי מפי תלמידים. נכנסתי לכתה אחרת והתיישבתי על אחד הכסאות ונשענתי על המשענת באופן רגיל. על הכסא היה מונח תיק של אחד התלמידים ולמעשה נשענתי על התיק. כשהגיע בעל התיק ופתח את תיקו ראה שמדקת פינגפונג שהייתה בתיק נשברה. מדובר במדקה איכותית ששווי חדשה כסו כ150 שח. האם אני חייב לשלם כמזיק? למרות שלא התכוונתי. התיישבתי בצורה מקובלת ולא ידעתי שיש מדקה בתיק. וכן אין ידיעה וודאית שאני שברתי. לא שמעתי רעש וכדו'. אם כן כמה עליי לשלם?. המדובר במדקה לא חדשה עקרונית יש הסכמה בינינו שאם אני צריך לשלם אשלם 100 שח.

שלום וברכה. אם יש הסכמה ביניהם על עצם השבירה, ההצעה לשלם שני שליש, היא נכונה. מקורות: ידועים דברי המשנה (בבא קמא כו.): "אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן". אולם יש מצבים שהמזיק פטור, כמבואר בגמ' (שם כז:), ונפסק בשו"ע (סי' תיב סע' א): "המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בו ושברו, פטור, שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים כו". ואף לדעת הרמב"ן (ב"מ פב:) שאדם המזיק חייב אפילו באונס גמור, מכל מקום במקרה שהניזק פשע בעצמו כגון בדין הנ"ל, פטור המזיק. והנה כן יש לדון במקרה שהמניח פשע, אולם במקום שדרך להניח, כאן ודאי שצריך להתבונן וכמבואר בשו"ע (שם סע' ב'), וז"ל: "הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו, כמו במקום פנוי שלפני בית הבד, ובא אחר ונתקל בו ושברו, חייב". וכן במציאות שאדם הניח לדוג' משקפיים במקום שלא ניתן להבחין, פטור המזיק (ראה שו"ת קנה בושם סי' קנ"ד) והו"ל אונס גמור, ואף הרמב"ן יודה כאמור לעיל. ובנידון דידן, נראה שדרך להניח בכיתה ילקוט על הכסא, ולכן במקום שמקובל להניח לא אומרים שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים, ויש לחייב את המזיק, בפרט כשמדובר ברשות היחיד או ברשות המיוחדת לניזק (ראה מעין זה בפת"ח נזיקין פ"ח הערה כ"ה). ולכן בכיתה, שלכל אחד יש את המקום המיוחד לו, וכל שכן במציאות שכבר הניחו שם תיק, והמזיק לא טרח להזיזו, יש מקום לחייבו. אם אין הסכמה ביניכם לגבי עצם השבירה, יש ללכת לבית הדין כדי לברר את הדבר. אולם אם יש הסכמה ביניהם שהנזק אכן נעשה ע"י המזיק, יש לחייבו כאמור. אמנם כיון שמדובר במשקפיים משומשת שאין להם שימוש לשאר בני אדם, יש בכך מחלוקת הפוסקים כיצד לשום נזק זה, ויש בכך מחלוקת הפוסקים והארכנו בזה במקום אחר ראה נתיה"מ (סי' קמ"ח סק"א) שמשמע מדבריו, שאם שבר משקפיים של חבירו, או הזיק חליפה של חבירו שהיא במידה מיוחדת המתאימה ללובש וכדו', שאין הממון הזה שוה למוכרו לאחרים, יפטר המזיק, דלא מיקרי ממון. אולם למעשה רבים חלקו על דבריו (ראה חזו"א ב"ק סי' ו', אור לציון ח"א חו"מ סי' ד', תשובות והנהגות ח"ד סי' ש"כ ועו"פ). למעשה יש אומרים שיש לעשות פשרה (ראה חוט שני מילי דניזקין עמ' של"ו), ויש אומרים שיש לשלם כפי מה ששווה דבר כזה לניזק, והיינו לפי המחיר ששווה לניזק, וזוהי הכרעת רוב הפוסקים. ומה שצריך לשלם מחיר השווה לניזק, היינו בניכוי קצת (ראה בפוסקים הנ"ל שחלקו על דברי נתיה"מ), וזהו דווקא בבגדים ומשקפיים וכדו' שרוב בנ"א אינם רוצים משומש, אך אם הזיק חפץ שרגילים לקנות כמותו גם מיד שניה, כגון רהיטים ספרים או מכשירים יש לשלם חפץ משומש כפי מה שמוכרים ב"יד שניה" (ראה שם ופסקי המשפט סימן שפ"ז אות ט'). ואם כן בנידון דידן יש לנכות מעט מהשווי. ולפי זה נראה שמה שהשואלים הציעו לנכות שליש הוא רעיון מצויין. בברכת האמת והשלום אהבו,