כהן שיש לו חברה גרושה, הוא לא גר עמה או נשוי לה, אך מקיימים יחסי אישות ביחד. הכהן שומר שבת ומתפלל למרות האיסור שבו הוא חי. אותו כהן עשה לבני פדיון בכור. האם בדיעבד הפדיון תופס או שצריך שוב לפדות ללא ברכה? (האם נאמר שזה דומה למה שהרמב"ם רשם שאם כהן נשא גרושה ועבד, יצא?) בנוסף - אותו כהן שומר שבת כהלכה, אך קורא עיתוני חול בשבת כגון ידיעות אחרונות ומעריב, האם זה הופך אותו למחלל שבת והפדיון שעשה פסול ויש לעשות שוב פדיון ללא ברכה?

שלום וברכה! לגבי האיסור שהכהן עובר בכך שהוא מקיים חיי אישות עם גרושה - אם בשעת הפדיון היית מודע לעובדה זו, נכון לפדות שוב, ללא ברכה. אם בשעת הפדיון לא היית מודע לכך שהוא עובר על האיסור, אין צורך לפדות שוב. קריאת עיתוני חול בשבת אינה בגדר חילול שבת שפוסל את הכהן. הרחבה ומקורות: בכמה פוסקים מופיע שכהן שעובר על איסורי כהונה, כגון שנשא גרושה, אין פודים אצלו את הבן (עיין למשל אוצר פדיון הבן ו', יא; פדיון הבן כהלכתו ה', יט; ילקוט יוסף שובע שמחות, פדיון הבן, ש"ה, נז). מקור הדברים הוא בדברי השולחן ערוך בעניין ברכת כהנים, או"ח קכ"ח, מ-מא, שם נאמר שכהן שעובר על איסורי הכהונה, כגון שהוא נשא גרושה או נטמא למתים, לא ישא את כפיו ולא ינהג בשאר מעלות הכהונה. בכנסת הגדולה על הטור יו"ד ס', כ מיישם זאת במפורש גם לעניין נתינת מתנות הכהונה: "הנושא נשים בעבירה פסול... ונראה לי דהוא הדין דאין נותנין לו מתנות כהונה...", וממילא גם פדיון הבן בכלל זה. ועיין בפרי מגדים או"ח קכ"ח, א"א נ"ח, שלא רק כהן שנשא גרושה, אלא גם כהן שחי חיי אישות עם גרושה ללא נישואין חל עליו אותו הדין. האם דין זה הוא רק לכתחילה, או שהפדיון פסול גם בדיעבד? כפי שכתבת, המקור לדין זה הוא מן הדין המופיע במשנה (בכורות ז', ז) שכהן שעובר על מצוות הכהונה פסול לעבוד במקדש עד שיחזור בתשובה. ובעניין זה פסק הרמב"ם (הלכות ביאת המקדש ו', ט), שהפסול הוא רק לכתחילה, שאסור לו לעבוד במקדש, אבל אם כבר עבד אין עבודתו נפסלת. ועיין גם בב"י קכ"ח, מ, שהביא את דברי הרמב"ם, ומתוך כך התלבט האם פסול זה קיים בכלל בנשיאת כפים וכדומה או שזהו דין בעבודת המקדש בלבד. למעשה אמנם פסק השו"ע שהפסול קיים גם בשאר דיני הכהונה, אך ודאי שאין הם חמורים יותר מאשר עבודת המקדש, וממילא לכאורה גם כאן נאמר שבדיעבד אין זה פוסל והפדיון כשר. וכך כותב הפרי מגדים (הנ"ל), שכהן שחי עם גרושה "פסול לכתחלה לעבודה, והוא הדין לנשיאות כפים". אף על פי כן, כמה פוסקים ומחברים כתבו שאם האב היה מודע לכך שהכהן עובר על איסורי הכהונה, הרי הפדיון פסול גם בדיעבד וצריך לחזור ולפדות (עיין דרכי תשובה יו"ד ס"א, לג; אוצר פדיון הבן הנ"ל; פדיון הבן כהלכתו הנ"ל). מקור הדברים הוא בשו"ת מעשה אברהם (יו"ד סוף סימן כ"ב), שם מביא את דברי הרמב"ם הנ"ל ומסיק מהם שאכן כהן שעובר על איסורי הכהונה פסול רק לכתחילה ולא בדיעבד, ואף על פי כן הוא מחלק בין מצב שהנותן לא ידע על כך שהכהן עובר על האיסורים, שאז אכן הנתינה חלה בדיעבד, ובין מצב שהנותן ידע על כך, שאז הנתינה אינה חלה. נראה להסביר שבמצב הזה יש קנס על הנותן, שכן הוא נתן במודע מתנות כהונה לכהן שאינו ראוי לתת לו מתנות, ולכן הנתינה לא חלה. דין זה הוא מחודש, אבל כאמור, כמה פוסקים הביאו אותו, ובפוסקים שהובאו לעיל אין בהכרח ראיה שחלקו על דין זה, ולפיכך נראה שיש לחשוש לכך ולפדות שוב ללא ברכה. לגבי העובדה שהכהן קורא עתוני חול בשבת: בפוסקים מופיע שכהן שמחלל שבת פסול לנשיאת כפים ולפדיון הבן (עיין משנ"ב קכ"ח, קלד; ועיין שו"ת שבט הלוי ב', קעב; ילקוט יוסף, שובע שמחות, פדיון הבן, ש"ה, נו; אוצר פדיון הבן ו', יב; פדיון הבן כהלכתו ה', כא); אבל בדברי הפוסקים הללו רואים שהיינו דוקא מי שמחלל שבת בפרהסיא, שהוא ככופר בכל התורה (עיין בלשונם, ועיין גם פסקי תשובות קכ"ח, עח). ודאי שאין מדובר באדם ששומר שבת בעיקרון ורק נכשל בפרט זה או אחר בהלכות שבת. בעניין הספציפי הזה של קריאת עיתונים, כלל לא ברור שהדבר אסור בשבת - אכן יש פוסקים שאסרו זאת (עיין למשל מנוחת אהבה ח"א, י', לו), אך לדעת פוסקים רבים אין בכך איסור מעיקר הדין (עיין שם בהערות; ועיין היטב במשנ"ב ש"ז, סג; ועיין שמירת שבת כהלכתה כ"ט, מח; ילקוט יוסף שבת, סי' ש"ז סעיפים יב-יז, אות כב). אכן בעיתונים שהזכרת יש לא פעם גם בעיות אחרות, אבל אין זה שייך לעניין חילול שבת, ולפיכך אין זה קשור לעניין כשרות הכהן לפדיון הבן (עיין שו"ע קכ"ח, לט; משנ"ב שם, קמג).