אם לב מלך ביד ה’ על כל אשר יחפוץ יטנו, איזה טענה יכולה להיות לרבנים שנגד ההתנתקות? הרי זה משמיים ואין זה אשמה של אריאל שרון שהוא אפילו לא שליח שמגלגלים חובה על ידו, אלא ה’ מטה לבו לכך.

כוונת הפסוק היא שלפעמים הקב"ה מטה את לב המלך ומונע ממנו לעשות כל מיני דברים, אבל ודאי שהמלך לא נקי מאשמה כאשר הוא נבחר להיות זה שהקב"ה שולח על-ידו פורענות. הרי לא נוכל לומר שאין טענות כלפי המלך מנשה ששפך דמים, או כלפי אחאב המלך שגרם לכל ישראל לעבוד עבודה-זרה, ואין לו חלק לעולם הבא. גם לא נוכל לומר שהיטלר ימח-שמו נקי מעוון וה' הוא שהטה את ליבו ומנע ממנו לחשוב אחרת.