בס״ד הרי נוצרנו בצלם אלוקים, וחטא לפגוע בגופינו - על כן שאנחנו אמורים לאהוב את הגוף שלנו ולכבד אותו, נכון? איך אני מנתבת את זה להחלמה מהפרעת אכילה? אני יודעת שזה חטא לפגוע בגוף שלי על ידי תת תזונה, ויודעת שאמורה לאהוב את עצמי כי נוצרתי בצלם אלוקים, אבל זו נשמתי שנוצרה בצלם אלוקים ולא הגוף שלי.. מה שבעיני אומר שאני יכולה לשנות את גופי, לא משנה מה הדרך וכמה פוגעת.. איך להחלים? (אני בטיפול פשוט המצב באמת קשה)

שלום וברכה, כתבת -דברים נכונים מאד. אנו עשויים בצלם אלקים ולכן צריך האדם לאהוב את גופו ולשמור על הגוף מכובד, נקי ובעיקר בריא. כך רצון הקדוש ברוך הוא. מה שכתבת בהמשך שכל זה נכון לגבי הנשמה ולא לגבי הגוף - אינו נכון. גם הגוף שלנו קדוש ועשוי בצלם אלקים. כאשר אנו שומרים על בריאות הגוף שלנו, אנו מכבדים את הקדוש ברוך הוא. אינני יודע מה יעזור לך להחלים. ואין דבריי תחליף לטיפול המקצועי הנדרש. אך חשוב לי להדגיש שמבחינת התורה וההלכה מצוה גדולה מהתורה לדאוג לצרכי גופנו. אנו עומדים כמה ימים לפני ראש השנה. אלו ימי תשובה. בספר אורות התשובה (פרק א) מבואר שטיפול בבריאות הגוף היא החלק הראשוני והבסיסי ביותר בתשובה. על גביו ניתן לבנות קומות נוספות יותר של תשובה. בהצלחה רבה ושנה טובה בריאה ומתוקה! מקורות והרחבה: בספר פלא יועץ (ערך 'אהבת עצמו') כתב: "ומצות ונשמרתם מאד שמקיים כדאי היא שתגן להצילו מכל צרה ולהניח ברכה אל ביתו ויהיה שלם בגופו שלם בממונו. ועיקר אהבה שיאהב את עצמו גופו ונשמתו צריך שיהא נמשכת מאהבת בוראו כמו שאדם אוהב את כלי תשמישו ומקפיד עליהם שלא יטנפו ולא ישברו מפני שאוהב את עצמו ורוצה להשתמש בהם כך יקפיד על גופו ונשמתו יותר ויותר שלא יטנפו ולא ישברו שהם כלי שרת לשרת בהם לפני האדון ה' וזה יהיה כל כוונתו בשמירת גופו ונשמתו ויכלכל דבריו במשפט וה' יהיה בעזרו והיה אדירו". וכתב רש"י (דברים פרשת כי תצא פרק כא פסוק כג): "כי קללת אלהים תלוי - זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו. משל לשני אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך, ואחד נתפס ללסטיות ונתלה, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי". הרי שאם אדם יהודי תלוי, הדבר נתפס כאילו המלך תלוי, משום שגוף האדם עשוי בצלם אלקים. וכתב הרמב"ם (הלכות דעות פרק ד הלכה א): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים". ובספר מסילת ישרים (פרק יג) כתב: "אך הפרישות הרע הוא כדרך הסכלים אשר לא די שאינם לוקחים מן העולם מה שאין להם הכרח בו, אלא שכבר ימנעו מעצמם גם את המוכרח וייסרו גופם ביסורין ודברים זרים אשר לא חפץ בהם ה' כלל, אלא אדרבא חכמים אמרו (תענית כב): אסור לאדם שיסגף עצמו, ובענין הצדקה אמרו (ירושלמי סוף פאה): כל מי שצריך לטול ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים. וכן אמרו (תענית כב): "לנפש חיה", נשמה שנתתי בך החיה אותה, ואמרו (שם יא): כל היושב בתענית נקרא חוטא, והעמידוה בדלא מצי מצער נפשה. והלל היה אומר (משלי יא): "גומל נפשו איש חסד" על אכילת הבוקר והיה רוחץ פניו וידיו לכבוד קונו, קל - וחומר מדיוקנאות המלכים (ויקרא רבה לד). עוד כתב בספר מסילת ישרים (פרק כו): "והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים". ובאורות התשובה (פרק א) כתב: "בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית. הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו - הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם. המדיצינה עוסקת בזה אמנם הרבה, אבל לא נשתכללה כפי הנראה עדיין לגמרי עבודה גדולה זו, ולא נמצא עדיין הפתרון הנכון לכל שאלות התשובה הגופנית, עד כמה שיש בגבולות החיים להחזיר לאדם את כל האבוד ממנו מצד החטאים מהרסי הגוף וכחותיו. וכפי הנראה מקצוע של תשובה זו תלוי הוא, בקשר חזק, ביתר חלקי התשובה הרוחנית-הטבעית, האמונית והשכלית". ישנם עוד הרבה מקורות בעניין זה. תן לחכם ויחכם עוד. המון הצלחה ובריאות!