בהנחה שהתנהגות הנפגשים יתכן והינה מעושה למדי בפגישות הראשונות, האם אין מקום להמליץ על קשר ארוך שבעקבותיו יכירו בני הזוג זה את זו כאשר הם מתנהגים בטבעיות, יראו את משפחתם, חבריהם וחברותיהם, את התנהגותם כאשר הם איתם, את תגובותיהם ברגעי כעס ודאגה, עצב ושמחה. יכירו את דעותיהם לעומק ולאורך זמן ולא ע"פ התלהבות דתית או ירידה רוחנית חולפת וכדו’ ? ישנו בנוסף גם מנהג שלא לבטל אירוסין, ואם כן, כדי למנוע ביטולי אירוסין (שמתרבים לאחרונה לפי הנראה בעיני) או גירושין ח"ו , עדיף להאריך בפגישות ולהיות בטוחים בהחלטה מאשר להיחפז ולשגות ח"ו בהחלטה. נראה שהאוירה כיום אצל בני הישיבות (אף אלו שאינם נוהגים כשיטת הרב אבינר - 4 פגישות...) היא שאין "למשוך" את הפגישות עד כדי כך. נשמח לשמוע את דעת רבותינו בענין. כמו כן, עד כמה להאריך את זמן ההמתנה בין האירוסין לנישואין? האם אין ערך לבנין יחד בזמן זה לקראת החתונה או שצריך לקצר זמן זה ככל האפשר? תודה רבה לרבנים המשיבים!

הצדק עמך. יש להכיר את המועמד/ת לעומק ולרוחב ולא הכרות שטחית וחפוזה. מצד שני אין למשוך את ההכרות זמן רב מדי. לא שבועות ספורים מכאן ולא שנים מכאן. אם זוג מחליט שאינו מתאים עדיף להיפרד לפני הנישואין מאשר אחריהם. אין שום איסור לבטל שידוכין ("אירוסין") גם אם נערכו תנאים. הדבר עדיף מוקדם מאשר מאוחר. ברגע שזוג החליט להתחתן אין למשוך זמן רב מדי עד החתונה.כל מועד בשנה כשר לחתונה חוץ מתקופות האבל בספירה ובין המצרים.