שלום הרב. אני טוב בלשכנע אנשים אבל אני לא יודע אם זה נכון הלכתית. אם בן אדם אחר היה מנסה למכור לו את המוצר הוא לא היה מצליח אז אולי זה אומר שהאדם שמולי באמת לא רוצה לקנות את המוצר. השכנוע המניפולטיבי שאני מבצע עליו בעצם מחייב אותו לקנות. האם מותר להיות איש מכירות על פי ההלכה? ואם כן אז עד כמה ניתן להיכנס לזה? אפשר לשכנע את האדם שמולך בכל מכיר? אפשר להעצים רגשות של קונים ואת ההצלחה שהוא יקבל מזה ולא לומר לו את הדברים השלילים שבמוצר? זה לא לשקר אלא סוג של להראות לו רק את חצי הכוס המלאה. תודה ויום טוב.

זמן רב ישבתי לחשוב על שאלתך. האם באמת המציאות היום של "אומנות המכירות" בשכנוע ומניפולציות היא שונה ממה שהיה בעבר. האמירה שלך שהקצינה את החשיבה שלי היא היכולת למכור לאדם משהו שהוא לא היה רוצה לקנות או קונה ללא הפעלת השכנוע, האם יש בה משום צד רמאות או שמא רק הבלטת הטוב והנצרך במוצר המוצע למכירה ללא כל צד שלילי. האמת היא שיש לכאורה באיסור הנאה שתי גישות. האם האיסור הוא איסור ממוני כעין גזל, מכירת דבר לא לפי ערכו הנמכר בשוק או לא לפי שוויו הנוכחי, כגון שהוא פגום אבל הפגם שלו מוסתר או מכירת דבר במחיר גבוה ממחיר השוק שלו. שמא האיסור הוא בעיקרו הרמאות ולאוו דווקא הגזל שבדבר. הבעיה היא בסמיכות הדעת שהקונה סומך עליך ואתה המוכר מוכר לו דבר שלא תואם את ערכו או רצונו. לכאורה חקירה זו יכולה לקבל ביטוי במחלוקת הראשונים(רמב"ן ותוס') באם יש איסור של אונאה בפחות משתות (שישית מערך הדבר) שבה אמרו בהלכה שאין מחזירים והמקח קיים, שמא אין מחזירים כי אין איסור או שאין מחזירים מכיוון שדרך בני אדם למחול על עבירת ממון קטנה כזאת. בנוסף ניתן לראות זאת באופן של העמקת התובנה האם איסור ההונאה הוא בדיני ממונות כמו גזל וריבית או שהוא בדיני איסורים של רמאות וגניבת דעת. בהשקפה ראשונה ניתן לכאורה לומר ששאלתך תלויה בדבר זה. אין כאן איסור ממוני. זה לא גזל או גניבה. שכן לא נמכר המוצר ביותר משוויו או בהעלמת פגם המוריד מערכו. אך מאידך יש כאן מעין רמאות שכנוע לא רצוני המוריד לכאורה מבחירתו החופשית של האדם. בדומה לרמאות שהאדם עושה פעולה או קונה ללא ידיעה מסויימת החסרה לו. אמנם בשביל להחמיר על כלל ישראל בדבר כזה מצוי צריך מקורות והוכחות וקשה להוכיח זאת ולחבר את התיאור שאתה מתאר באומנות המכירה לבין איסור הרמאות. בנוסף. תרבות הקניה היום היא באופן שגלוי לפני כל מי שרוצה לחפש עלויות ומחירים של מוצרים בשוק בצורה פשוטה בחיפוש במרשתת ואף יש פוסקים הסוברים שכיום כל מכירה של מוצרים נחשבת באופן של תנאי שהוזכר בתלמוד: "על מנת שאין לך עלי אונאה" זאת אומרת שאתה קונה ביודעין ובהכרה שהחפץ יכול להיות יקר יותר משוויו או מערכו הנמכר בשוק. גם יצירת "שער" למוצר תלויה בכל כך הרבה משתנים שקשה לאמוד מחיר של מוצר שבו נוכל לומר שזה מחירו ומעבר לזה יש כאן אונאה שהרי המחיר מורכב גם מתשלום על שכירות החנות. מיסי ארנונה, מיסי הכנסה יבא ויצוא. עלויות שונות שמשתנות בעיר לעיר ומדינה למדינה. ועל אחת כמה וכמה שישנה יכולת היום של קניה באתרים וממקורות הקימים במדינות שנות וכדו' לכן לא מצאנו איסור כזה בשכנוע למכור. ואף להפך ראינו שניתן לעשות מבצעים וחלוקת מתנות לקונים ואין בה איסור אנואה וכדו'. אמנם אני עדין מתלבט בדבר שהראני תלמיד חכם שכתב בעל המסילת ישרים במידת הנקיות(פרק יא): "אך זאת היא חובת האדם הישר, כאשר יבוא איש להתיעץ בו, ייעצהו העצה שהיה הוא נוטל לעצמו ממש, מבלי שישקיף בה אלא לטובתו של המתיעץ, לא לשום תכלית אחר, קרוב או רחוק שיהיה..." ונכון שכפי שאמרת שאין כאן עצה רעה ח"ו מצד עצם טיבו של המוצר או ערכו אלא רק ביכולת שלך לשכנע אותו לקנות את מה שרצה. ניתן להאריך ואין כאן המקום.. למסקנה: נראה שמכיוון שרוב העולם נוהג כך בתרבות המכירה והקניה והאדם חשוף לדבר זה ועליו מוטל כביכול לבדוק לוודא ולהחליט מרצונו החופשי באם לקנות וממי לקנות ובאיזה מחיר - אין איסור לעסוק באומנות השכנוע והמכירות . ממידת חסידות ו"נקיות" אולי יש מקום להיזהר ולהזהיר מזה את הקונים שיחשבו ויקבלו החלטה טובה לעצמם. והייתם נקיים מה' ומישראל. בהצלחה ובהערכה על הבירור וחיפוש דרך האמת בעבודת ה'