שאלה: א,האם תתכן מציאות שהשם נטש את עמו כמובטח "אם בחוקותי תלכו" ואם לא כיצד ניתן להסביר את העובדה שבכל יום שישי, מתקבצים עשרות אלפים מוסלמים לתפילה על הר הבית והשם לא מגיב? ב.האם התעסקות בשאלה מעין זו היא ח"ו כפירה (ע"פ הרמב"ם)? ג.התחבטות זו הובאה למנהל ביה"ס ע"י רב ביה"ס.
תשובה: שלום רב: כל שאלה ניתן לשאול במידה ששואלים בענווה. ענווה פירושה שאין אנו מתנים את עבודת ה' בתשובה לשאלות. ניתן להשאר בשאלה גם ללא תשובה. אי התשובה היא לא משום שאין תשובות אלא משום שלנו יש קוצר השגה. לפעמים הקב"ה בכוונה משאיר אותנו עם שאלות כנסיון לראות האם אנו נמשיך לעבוד אותו למרות שאלותינו. כך למדנו מאבינו הגדול בנסיון העקדה שלמרות היו לו שאלות רבות בכל אופן עשה את המצווה עליו. בתורה כתוב מפורש שיתכן מצב של הסתר פנים. אולם לא יתכן מצב של עזיבה מוחלטת של ה' אותנו. כמו שהתורה לא תהיה מוחלפת כך גם עם ישראל לא יהיה מוחלף. אולם מידת גילוי שכינה עלינו תלוי במעשינו. כבר בזמן התנאים היה מצב של שועל בבית קודשי הקודשים שעורר תמיהה ובכי מצד התנאים. רבי עקיבא במבטו העמוק נסך בהם תקווה לישועה. המהרש"א שם מבאר שהתימא היתה כיצד דווקא במקום הקדוש ביותר יוצא שועל. ורבי עקיבא ענה שדווקא המצב הקיצוני של רע ששולט במקום המקדש מעיד על הגאולה שעומדת בפתח. כבר בחז"ל אנו רואים מאמרים רבים המעידים על כך שלפני בוא המשיח יהיה מציאות רוחנית מסובכת. על רעיון זה כתב בצורה רחבה המהר"ל בספר נצח ישראל. שם מרחיב ברעיון שההעדר קודם להוויה. לפני ביאת משיח יהיה מצב של העדר והסתר פנים. גם הרמח"ל בספר דעת תבונות מרחיב בענין זה. הדרך לגילוי שכינה הוא דווקא בכך שנותנים לרשעה להתפרץ ולצאת החוצה ואז דווקא כשהיא גלויה הקב"ה יכול לטפל בה. מצב זה דומה למציאות של ערב שבת שעושים כביסה לכבוד שבת. אדם בא ביום חמישי לבית שמתארגן לשבת נראה לו שהכל מלוכלך ובלגן. אולם כל הלכלוך הוא בעצם תהליך של נקיון. אנו מקוים ומאמינים שזה פשר הכוחות השליליים שמצליחים להתגלות. זהו הפרפור האחרון שלהם לפני גסיסתם. זאת תפילתנו.
גירסת הדפסה
שלח לחבר