שלום הרבנית שפירא, היעדר הודייה על יום חדש משקף מצוקה נפשית עמוקה, עד כדי סכנה ממשית לקיום. אדם שאינו מודה על חזרת נשמתו בבוקר עשוי להגיע למצב שבו החיים נתפסים כחסרי ערך או משמעות, לעיתים עד מחשבות על עזיבתם. זו בעיה קשה ביותר, שדורשת מענה דחוף ורגיש, שכן כל התעלמות עלולה להחמיר את המצב ולדחוק את האדם לנקודת אל-חזור. תארו לעצמכם אישה צעירה שגדלה בסביבה שבה ערכים מסוימים נכפו עליה, והותירו אותה עם תחושות של בושה וחוסר שייכות. כשהיא פוגשת מושגים דתיים, היא עשויה להיתקל בפרשנויות שמרמזות כי מעשיה בעבר מוציאים אותה מהקהילה, מה שמעצים את ייאושה. במצב כזה, היעדר תמיכה או הכוונה עלול להוביל אותה לראות בחייה נטל ולא מתנה. דוגמה זו ממחישה את האקוטיות: ללא התערבות, אנשים במצוקה כזו עלולים לאבד את הרצון להמשיך. היעדר הודייה הוא קריאת מצוקה שמחייבת אותנו כחברה לפעול. עלינו ליצור סביבה תומכת שבה כל אדם מרגיש בעל ערך, ולספק מענה מיידי לאלו הנמצאים במשבר. רק כך נוכל למנוע אובדן ולהחזיר תקווה, תוך קידום החברה כולה לעתיד טוב יותר. תודה על העלאת הנושא החשוב הזה.

שלום וברכה. אני מסכימה שהעדר הודיה הוא קריאת מצוקה שיש להקשיב לה. יש משהו שאני יכולה לעזור?