שלום הרב.לצערי מחטאים מהעבר בענייני עריות נשארו מחשבות טמאות. מרגיש לי שיש ניגוד בין השכל לרגש: השכל דוחה את אותן מחשבות טמאות, אבל הרגש מאמץ אותן: 1. מה עושים? 2. מה הרב ממליץ בכדי להיות יותר טהור במחשבות ולא לחשוב מחשבות של טומאה? תודה רבה הרב

שלום וברכה, ראשית כל אציין שאם מדובר במחשבות הקופצות לראשך בעל כרחך שלא לרצונך - אין בהם עבירה כלל, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, ואונס רחמנא פטריה (עי' תניא פרק יב). אמנם אם כוונתך שאתה רוצה לחשוב מחשבות אלו ובכוונה חושב עליהם – אכן יש בכך עבירה. מה עושים? אציע שני דברים: א. ללמוד יותר תורה ממה שלמדת עד עכשיו. יש בכך תועלת גדולה משני פנים: 1. התורה תמלא לך את המחשבות בדברים חיוביים ואזי כבר לא יהיה מקום למחשבות שליליות (הרבי מלובביץ בספר היום יום, ט"ז חשון). 2. לימוד התורה מקדשת את האדם מאד מאד, והיא עיקר התיקון לנפילה בעניינים אלו (ראה משנה ברורה תרטו ג, כתר ראש קלג בשם הגר"א, תניא אגרת התשובה פ"ט, חזון עובדיה ימים נוראים עמ' ריח). ב. לא לעסוק במחשבות הטמאות (שאני לא בסדר, ואני חייב להיפטר מהם, ומה אני עושה איתם וכו). זה סתם מגדיל את המחשבות ומביא לייאוש ועצבות. במקום זה פשוט להתחזק בעבודת ה' בשמחה, ולהסיח את הדעת מהמחשבות השליליות. סור מרע – ממחשבה על הרע שעשיתי, אלא - עשה טוב (עפ"י המגיד ממזריטש, חידושי הרי"מ ועוד). בהצלחה רבה! הרחבה: א. 1. זה לשון הרבי מלובביץ בספרו היום יום (שם): "המחשבה היא לבוש ומשרת השכל והמדות. בשעה אשר אין לה שירות בשכל או במדות, גם אז פועלת פעולתה לחשוב ולהרהר, אבל פעולתה לא לבד שאינה תוכנית, אלא היא פרועה לשמצה ... ומבואר כי סיבת המחשבות זרות או רעות הוא די פוסטקייט פון קאפ, דכאשר השכל עסוק אז יש להמחשבה מה לשרת ואין מקום למחשבות של שטות והבל שאין בהם ממש". ב. כתב רבי זאב וולף מזיטומיר בספרו אור המאיר (דרוש לשבת תשובה) בשם רבו המגיד ממזריטש: "ושמעתי מהמגיד זללה"ה היה אומר, 'סור מרע ועשה טוב', חובת גברא לדחות מעליו מחשבותיו הבאים לנגד פניו בשעת תורה ועבודה, לומר מי אתה שפל בריה ,וכזה וכזה עשית, ואיך ימלא לבך לעמוד ולגשת אל עבודת הקודש פנימה, וידע נאמנה שכל זה מעצת היצר הרע, הצופה אליו ומבקש להמיתו, לבטלו מעבודתו, ולזה בעצה יגיד הכתוב, סור מרע, מאותן המחשבות המזכירין לך רוע מעשיך, ועשה טוב, ואל תתן רפיון בעבודתך, וקום בקיומך כאלו לא עשית רע מעולם", עכ"ל. עוד מצינו בדברי רבי יצחק מאיר מגור בחידושי הרי"מ על התורה ומועדים (דרשה ליום כיפור, עמ' רסא) וז"ל: "ומה עוד אם אדם קלקל ח״ו לדבר חמור ועוסק בסור מרע לראשונה כמו שכתוב, הריהו חושב על הקלקול, ומקום שהמחשבה נמצאת, שם האדם, עם כל נפשו, אז הוא בתוך הרע, והוא בטח לא ישוב בתשובה, כי מותו יתגשם ויגרום לטמטום הלב ועלול ליפול לתוך עצבות חלילה, ואפילו לא עבר דבר חמור ומוחו לא יתגשם ולבו לא יטמטם, אבל כשיחשוב על סור מרע ועל הבוץ, הופך בבוץ והוא ישאר בוץ, חטא לא חטא, מה יש להקב״ה מזה, ובזמן שהוא חושב על זה, הריהו יכול להיות נוקב מרגליות, ושיהיה משהו מזה למלכות שמים. לכן סור מרע, הפנה עצמך מרע, אל תהרהר ברע, עשה טוב, עשית חבילות עבירות - עשה מצות כנגדן....". עכ"ל. והרבי מלובביץ (אוצר אגרות קודש עמ' 27-28) ביאר כך את שיטת בית הלל שמעלין בקודש: "שתחילת הכל צריך להכנס תחת כנפי השכינה אף שעדיין הרע בתוקפו אצלו, ויתחיל בעבודתו בענינים של ועשה טוב, עבודה בקדש ממש ומצוה גוררת מצוה, ומעלין בקדש, שמעט מעט יוסיף אומץ להיות מוסיף והולך, עד שיודה ויהלל לשמו הגדול, שימחה זרעו של עמלק ויהי' השם גדול ושלם (ע' תוד"ה ועונין ברכות ג, א)." עכ"ל האגרות קודש.