שלום לכבוד הרב שאלה קשה לי אלייך וסליחה שאני מערב אותך בזה. עשיתי דבר רע לפי החוק(לא פגעתי באף אחד לא פיזית ולא בשום צורה אחרת) אני מכיר בזה שלא הייתי צריך לעשות את זה ומבקש כל יום סליחה מהקב"ה על זה. הגיע הזמן ואני אצטרך ללכת להעצר עוד שבועיים, אני לא רוצה לגרום לילדות שלי ולמשפחה שלי סבל בידיעה על מה שעשיתי ומבקש לסיים את חיי כי רק כך הם לא יוכלו לדעת מה עשיתי. אם אני לא בחיים בזמן המשפט אז מבטלים הכל האם זה מותר? תודה מראש אני.

בס"ד שלום וברכה לך יקירי. ראשית, אני ממש מודה לך על האומץ לכתוב ולשתף. זה מאוד לא קל לשתף דברים כל כך אישיים וכל כך רגישים. אתה ממש גיבור! חשוב לי מאוד לומר לך שאתה לא לבד. יש בך אמת, כאב, יושר וגם תקווה – כל זה משתקף מהמילים שלך. אני חייב לכתוב לך תשובה קצרה וברורה:: אסור בתכלית האיסור לסיים את החיים. גם מבחינה הלכתית, גם מבחינה מוסרית, והן מבחינת הצדק – כלפי עצמך, כלפי המשפחה שלך וכלפי הקב"ה שנתן לך את החיים. החיים שלך יקרים – גם עכשיו, גם אחרי שנפלת. עכשיו נדבר בגובה העיניים: כולנו נופלים. אפילו על הצדיקים נאמר כי שבע יפול צדיק וקם. אתה כתבת שלא פגעת באחרים, אבל אתה כן מבין שפגעת בערכים שאתה מאמין בהם, ואולי גם בחוק. אתה עומד לשלם על כך מחיר – וזה קשה, זה מפחיד, אבל זו לא סיבה להחריב את כל עולמך. התחושה שלך שאתה עושה זאת כדי "לחסוך סבל" למשפחה – מובנת, אבל היא לא נכונה. אובדן שלך, במיוחד בנסיבות כאלה, יגרום סבל הרבה יותר גדול לילדות ולמשפחה שלך – כאב לכל החיים, בלי יכולת להבין, לעבד או להחלים. לעומת זאת – אם תבחר להתמודד, לעבור את מה שצריך, להמשיך לבקש סליחה, ולהתחיל לתקן – אתה יכול להפוך את הסיפור שלך לתקווה. אתה תוכל להגיד: "נפלתי – אבל לא ויתרתי. קמתי." זה מה שילדות זוכרות. זה מה שמשפחה זוכרת. מה אומרת ההלכה? בהלכה, אדם שמסיים את חייו במכוון – עובר על איסור חמור של רצח. כן, גם כשמדובר בעצמו. החיים לא שייכים לנו – הם פיקדון מהקב"ה. הוא נתן אותם, והוא לבדו לוקח. אבל יותר מזה – גם כשההלכה אוסרת, היא לעולם לא סוגרת את הדלת. תמיד יש דרך חזרה. כל רגע שאתה חי – זה רגע של תיקון. יש מושג שנקרא "עבירה לשם תשובה" – לא במובן שהעבירה מותרת, אלא שהנפילה יכולה להפוך לגרעין של עלייה אמיתית. מה אפשר לעשות עכשיו? דבר עם מישהו. רב, איש טיפול, חבר אמיתי. אתה כבר התחלת את זה – בזה שפנית אליי. זה צעד ענק. תמשיך את הצעד הזה. תחשוב לא על איך "לברוח מהמצב" – אלא איך לתקן. לא בשביל העולם – אלא בשבילך. בשביל הילדות שלך, שיראו אותך גיבור אמיתי – גיבור של תיקון. תזכור: הקב"ה קרוב לנשברי לב. יותר מכל אחד אחר – הוא איתך עכשיו. והוא מאמין בך. גם אם קשה לך להאמין בעצמך. אם אתה צריך לדבר – אני כאן בשבילך. אם אתה מרגיש שאתה לא עומד בזה לבד – יש גם אנשי טיפול שאפשר לפנות אליהם מיד, בעילום שם, כמו ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) במספר 1201 או באתר שלהם. אתה חשוב. אתה ראוי לחיות. אתה מסוגל לתקן. באהבה, תפילה, ובלב פתוח, אח ששומע אותך בברכה הרב יצחק גרינבלט.