למדנו בהלכות אונאה שאסור למוכר למכור חפץ במחיר גבוה מהמחיר האמיתי וכן אסור לקונה לקנות במחיר מוזל יותר מהמחיר האמיתי. השאלה היא, מדוע זה אסור הרי לא מדובר ברמאות, או במכירת מוצר פגום וכדומה אלא מכירה וקניה הנעשית מתוך בחירה חופשית של שניהם?

אכן הרב אשר וויס שליט"א כתב שכיום בדרך כלל אין דיני אונאה וביטול מקח פרט למקרים יוצאי דופן. הרב מנמק את דבריו בשני טעמים עיקריים כדלהלן: א: הבית יוסף (סימן רט) סובר שדיני אונאה שייכים רק במוצרים שיש להם מחיר ידוע בשוק, אך כשאין מחיר ידוע לא שייך דיני אונאה. היום לרוב ככל המוצרים אין מחיר ידוע, המסחר מאד דינאמי ותמיד נמצא מי שימכור ביוקר ואחר שימכור במחירי הפסד. כמו כן התקשורת מאד מפותחת ואפשר להזמין משלוח מקצה העולם וקשה לקבוע מחיר מוגדר. וכאמור לפי הבית יוסף במקרה זה לא שייך אונאה. כך כתב גם ערוך השולחן בסימן רכז: "במיני הסחורות שאין כל בעלי החנויות מוכרים אותן בשווה, שיש משתכר הרבה בסחורה זו ויש שמסתפק במועט, אין שייך כלל אונאה למי שמשתכר הרבה כיוון שדרך המסחר כן הוא". ב: בכלכלה המודרנית מקובל שכל אחד מוכר במחיר שמשתלם לו והלוקח הוא זה שסוקר את השוק כדי לקבוע אם המחיר מתאים לו. ומכיון שבדיקה זו מוטלת על הקונה ולא על המוכר הרי זה אילו התנו במפורש "על מנת שאין לך עלי אונאה". לדעתו, ביטול מקח יכול להיות במוצרים שיש עליהם פיקוח ומחירם קבוע, או באופן שאדם הפקיע את המחיר בצורה מופלגת יותר מכל מה שמקובל בשוק, משום שהפקעה כזו גם כיום נחשבת לסוג של גזל.