שלום הרב, במהלך שבת הבר מצוה שלי בסוף הדרשה אמרתי בשלב התודות: "ותודה לאחותי (-בשמה) שאוהבת להתעסק איתי" – אפשר לפרש את זה בצורה של – לעצבן, להציק. אמנם אפשר גם לפרש את זה בצורה של - אוהבת לשחק איתי, להיות איתי וכו – האם זה נחשב להעליב? לאחר מכן אחותי לא אהבה את זה ובעטה בי. במהלך השבת ביקשתי ממנה סליחה - היא סלחה לי, שאלתי אותה - האם לבקש סליחה ממנה מול כולם - היא אמרה לי שלא צריך. – עכשיו אני לאחר השבת בר-מצוה - האם צריך להתעקש ולבקש סליחה מול כל הקהל שהיה בדרשה? אגב, אם תהיה תשובת הרב שצריך להגיד ברבים - יתעורר לי קושי לעשות זאת מכיוון שכנראה לא כל מי ששמע את העלבון יוכל לשמוע את הסליחה - זה היה מול קהל יחסית גדול שלא מצוי כל כך שיהיו כולם במעמד אחד. א"כ יש לי כמה שאלות: 1. האם מה שאמרתי נחשב להעליב? 2. האם צריך להתעקש על בקשת סליחה ברבים למרות שהנידון לא מצריך ממך לבקש ברבים? 3. איך אפשר להגיד סליחה ברבים אם יתכן ביותר שלא כולם יתראו במעמד אחד? תודה מראש!

שלום מזל טוב לבר המצוה, תזכה תמיד לקיים מצוות בשמחה גדולה ודקדוק רב. דיבור שיש לו שתי משמעויות אחת שלילית ואת חיובית גם אסור. אך ההלכה מתירה לומר דבר המתפרש לשני פנים כאשר יתקיימו בו שלושת התנאים הבאים ביחד : א. אין כל כוונה לדבר בגנותו של פלוני. ב. אם ללא כוונה עלול להשתמע מדבריו גנאי, אך לא גנאי גמור. ג. הדברים נאמרים בפני שלושה, או בנוכחות האדם שעליו מדובר. אך החפץ חיים כתב שלא טוב לעשות כן, שיש הרבה פוסקים שלא התירו דבר זה. במקרה שלך שבקשת סליחה מאחותך והיא אכן סלחה לך, אין צורך שוב לבקש סליחה בפני כולם (גם כפי שהיא אמרה לך). כדאי להתחזק בענייני שמירת הלשון כך בוודאי תהיה לך תועלת עצומה ותוכל להמשיך לראות את היופי שבלשון הנקיה. שוב, ברכת מזל טוב והמשך חיים של קדושה ואמונה. יום טוב