למה נאסרו קטניות פעם אני מבין, אבל היום, כאשר החששות כבר עברו, אין טעם להמשיך לא לאכול קטניות בפסח. כמו שאם יש בור בכביש, אין סיבה להמשיך לא לנסוע באותו הכביש גם כאשר הבור תוקן. *ראה תוס ביצה דף ו ע"א ד"ה והאידנא.* אשמח לתשובה

שלום וברכה, גם כיום טעמי מנהג קטניות שייכים. גרגירי דגן יכולים להתערבב עם גרגירי קטניות. וכן אנשים יכולים להחליף בטעות בין מיני דגן לקטניות. נכון שהחשש היום קטן בהרבה מאשר בשנים קדמוניות אך עדיין הוא קיים. לכן אי אפשר לבטל מנהג זה (דבר חברון או"ח סי' תק). הרחבה: בדבר חברון (שם) כתב שאם באמת היה בטל הטעם אזי היה בטל המנהג ע"ש. אמנם ידוע שאף על פי שבטל טעם לא בטלה התקנה (עי' ביצה ה.). וראה בתוספות (ביצה ו.) שאם חז"ל לא גזרו גזירה אלא קבעו שיש חשש, אזי אם בטל החשש ממילא בטל האיסור. ויש בזה אריכות דברים גדולה מתי אם בטל הטעם בטל האיסור ומתי לא. עיין מנחת אשר (שמות מה) שהאריך בזה. מכל מקום בנידון שלנו אין צורך להיכנס לכל הסוגיא הנ"ל מתי אומרים שכשבטל הטעם בטלה התקנה ומתי לא בטלה התקנה. מכיון שקטניות הוא מנהג ולא גזירה או תקנה, לכן פשוט שאם היה בטל הטעם ממילא בטל המנהג. אך כאמור לא בטל הטעם. וכך דעת כל הפוסקים, וכך מנהג ישראל בכל מקום גם כיום (בעדות שנהגו לאסור קטניות). הרחבה להרחבה: אציין שני מקורות מדברי הפוסקים למה שכתב' שקטניות הוא מנהג בלבד ולא גזירה או תקנה. א. בשו"ת אורח משפט (סי' קיב) כתב מרן הגראי"ה קוק זצ"ל: "ומה שתמהו עלי כת"ר על שאני קורא את איסור הקטניות בשם מנהג, הנה חייב אדם לומר כלשון רבו, וכל הפוסקים המדברים מענין זה רבים מהם קוראים אותו מנהג וכו". ב. במנחת אשר: "ובכל איסור זה יש לעיין אם הוי מנהג או גזירה, דהלא לא מצינו בזה איסור במקורות חז"ל וברור דרק בזמן הראשונים התחילו לנהוג איסור בקטניות בארצות אשכנז וכמו שכתב החיי אדם בכלל קכ"ז דכמה מאות שנים לפנינו נהגו באיסור זה, ורחוק א"כ לומר דהוי גזירה דלא מצינו גזירות ותקנות שנגזרו לאחר חתימת התלמוד... ולכאורה נראה דבאמת אין בזה גזירה ותקנה אלא מנהג בלבד שנהגו המון העם וכו".