שלום כבוד הרב דברים יט טו לֹא - יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל-עָוֹן וּלְכָל-חַטָּאת בְּכָל-חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל-פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל-פִּי שְׁלשָׁה-עֵדִים יָקוּם דָּבָר: ספר החינוך מצוה תקכג - שלא לחתוך הדין על פי עד אחד. [דברים י"ט, ט"ו] ומה שאמרו זכרונם לברכה שבשני מקומות האמינה התורה עד אחד, בסוטה שלא תשתה מי המרים, ובעגלה ערופה שלא תערף, כלומר אם מעיד אחד שהוא יודע בהריגת הנרצח אין עורפין את העגלה שהתורה אמרה [דברים כ"א, א] לא נודע, והרי נודע לאיש אחד. וחכמים האמינו עד אחד שיעיד באשה שמת בעלה כדי שלא תתעגן, ואמרו זכרונם לברכה [יבמות פ"ח ע"א] בטעם זה שהיא מדקדקת אחר האמת בזה, שאם שמא תנשא ואחר כך יבא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר. ואמרו זכרונם לברכה שבכל מקום שיועיל עדות עד אחד מועיל גם כן עדות אשה ופסול (כגון משחק בקוביה), חוץ מעד אחד של שבועה שאין מחייבין (את פלוני) שבועה אלא בעדות עד כשר. אם מעיד אחד שהוא יודע בהריגת הנרצח – אבל הרי המוצא יודע, מה הכוונה ? תודה ממשה

לשואל שלום, נראה שההסבר הוא כך: יש לקיים את מעמד עריפת העגלה דווקא כאשר "לא נודע מי היכהו", אך כאשר הרוצח ידוע - אין צורך בעריפת העגלה. הגמרא (סוטה מז ע"ב) קובעת שלצורך הגדרת הרוצח כ'ידוע' די בעדות של עד אחד, אף שעדות כזאת אינה מספיקה כדי לעשות דין ברוצח. בברכה נאמנה