האם ציפור זואאו דה בארו ציפור טהורה בשביל לקיים מצוות שלוח הקן?

שלום רב לשואל היקר. מתוך בירור כיון שמדובר בציפור שאינה דורסת ויש לה סימני טהרה (אמנם לגבי סימן אחד יש ספק), אף על פי שאין מסורת בידנו שמדובר על זן טהור לאכילה, מכל מקום לגבי שילוח הקן, יש לקיים את המצווה ולשלח את האם מספק. מקורות: מצוות שילוח הקן שייכת בעוף טהור, כמבואר בחז"ל (חולין קלח.) שלמדו מן הפסוק (דברים כ"ב ו'): "כי יקרא – קן ציפור", שאין ציפור בכתוב אלא עוף טהור ולא טמא. לכן יש לקיים מצווה זו רק במינים הכשרים לאכילה. המינים הטהורים המצויים ביננו הם, בעיקר יונים, תורים, שחרור ודרור הבית. לגבי הציפור הנושאת את השם "זואאו דה בארו", נראה שזהו שמה בפורטוגזית, ובעברית "תנר אדמוני" (שם מדעי: Furnarius rufus) היא מין של ציפור שיר ממשפחת התנריים החיה באמריקה הדרומית. התנר היא הציפור הלאומית של ארגנטינה, והיא מפורסמת בזכות הקינים החזקים והייחודיים שהיא בונה מבוץ. (ראה ערך בויקפדיה "תנר אדמוני"). עלינו לברר האם יש לציפור זו סימני טהרה. הנה חז"ל (חולין נט.) נתנו סימני כשרות לעוף: יש לו "אצבע יתירה" מאחורי הרגל, למעלה משאר האצבעות. ויש לו "זפק", מוראה, חלק הוושט המורחב בצורת כיס המשמש אחסון למזון לפני שהוא עובר לקיבה. ו"קורקבנו נקלף", כלומר, שהכיס שבתוך הקורקבן נקלף מן הבשר ביד ללא סכין. ונחלקו רבותינו הראשונים האם צריך את כל סימני הטהרה. דעת הרמב"ם (בפירוש המשניות חולין ג' ו') שמספיק אפילו אחד, והעיקר שנדע שאינו עוף דורס. אולם בהלכותיו (מאכלות אסורות א' י"ט) כתב בשם הגאונים: "שמסורת היא בידיהם שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סימן שיקלף קרקבנו ביד, אבל אם אינו נקלף ביד אע"פ שיש לו זפק או אצבע יתירה מעולם לא התירוהו". יש שהצריכו שניים ושלושה סימנים אפילו ללא מסורת (שיטת רבנו משה ב"ר יוסף הובאה ברז"ה ורמב"ן חולין סא:). ויש שהחמירו (רש"י חולין סב: ד"ה חזיוה, רא"ש שם סי' נ"ט) וכתבו שחייבים מסורת, כלשונו של רש"י (שם): "אין לאכול עוף ללא מסורת ברורה שהוא מין טהור". למעשה מרן השו"ע (יו"ד סי' פ"ב סע' ב') הביא את דברי הרמב"ם, אך כתב בהמשך (סע' ב') שאע"פ שיש לעוף את שלושת הסימנים, אנו חוששים שמא דורס הוא, ואין לאכלו אלא אם כן יש בו מסורת. בהמשך ציין בשם יש אומרים את שיטת הרז"ה, שיש מסורת וכל "שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה, בידוע שאינו דורס, ומותר באכילה אם יש לו שלוש סימנים". והגיה שם רבנו הרמ"א: "ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה, ואין לאכול שום עוף אלא במסורת". פוסקים רבים (כנה"ג בהגהות ב"י ל"ד בשם האיסור והיתר הארוך ורבנו ירוחם, פרי חדש ט') הבינו שקיימת מחלוקת בין השו"ע לרמ"א ויש לפסוק כדעת מרן השו"ע. כלומר לדעת השו"ע ניתן להסתמך על הסימנים אם ידוע בוודאות שהעוף אינו דורס, ואילו לדעת הרמ"א צריך שתהיה מסורת כדי להתיר את העוף. ויש שהבינו שיש מחלוקת, אך יש להחמיר כדעת הרמ"א, כפי שכתב הזבחי צדק (אות כ"ד הובא בכה"ח סי' פ"ב כ"ח): "דאנן יתמי דיתמי ואין לנו אלא דברי מור"ם ז"ל דאפילו בהני אין לסמוך אלא על המסורות, מיהו בשעת הדחק יש לסמוך על מרן ז"ל". ולכן כתב כה"ח (שם) שהוא לא האריך בסימני עופות: "ואם כן כיון דאפילו בהני אין לסמוך רק על המסורת לא הארכנו בסימני עופות כיון דעיקר המסורת". והנה בנידון שאלתנו, מתוך מידע שקיבלתי ממומחה לציפורים, הציפור המדוברת אינה דורסת אלא אוכלת חרקים, יש לה "אצבע יתירה". וכן לרוב ציפורי "השיר" נראה שיש "זפק", והכוונה לאזור מורחב של הוושט. אולם לעופות מהמין שלה, יש קורקבן עם שכבת קוילין, אך לא ברור אם הוא נקלף או לא. ואם כן לדעת השיטות המצריכות סימנים, אין לנו בהירות ביחס לקורקבן. אך על כל פנים נשארנו בספק. ולדעת הרמ"א כאמור, בכל אופן יש להחמיר כיון שאין לנו מסורת לגבי ציפור זו לגבי אכילה. אולם גם לדעת הרמ"א נראה שכל מה שהחמירו והצריכו שיהיה מסורת, זה דווקא ביחס לאכילת העוף. אך אם יש לעוף סימני טהרה, נראה בפשטות שיש לקיים בה מצוות שילוח הקן, כיוון שמדובר על מצווה מהתורה, ומהתורה די בסימנים. וכן מבואר בפוסקים (ראה שו"ת התעוררות תשובה ח"ד סקנ"ה והביא לכך ראיה מהש"ך סי' רצ"ב סקט"ו) שהרואה קן עם עוף שאין לנו לגביו מסורות אך יש לו סימני טהרה, יש לקיים את המצווה מספק. וכתבו האחרונים שהוא הדין במקום שאינו מכיר כלל עוף זה ומסופק אם הוא כשר (ספר שלח תשלח עמ' נ"ה בשם פוסקי זמננו). עם זאת כיון עדיין יש לדחות ולומר שלדעת הסוברים שאין מסורת על מין זה, ממילא אין מצווה של שילוח הקן. ויש להעיר למה שכתב בתורת השלוח (עמ' י"א הערה ל"ה), שמשמע מדברי החת"ס בתשובה (או"ח סי' ק') שיש איסור לשלח מספק. שכתב בתשובתו לשואל לאסור שילוח בשבת, כיון שלדעת הרמב"ם צריך לאחוז את הציפור בשבת, ולא ניתן לעשות זאת בשבת כיון שהציפור היא מוקצה. ואף שלשיטת רש"י והשו"ע ניתן לקיים מצווה זו בלי לגעת בה, ע"י שמפריח אותה מחמתו. מכל מקום לדעת הרמב"ם לא קיים את המצווה ונחשב לצער בע"ח. עכ"ד. משמע שאם יש צד שלא קיים את המצווה, אסור לו לשלח. אולם יש לדחות כיון שהחת"ס לא סמך על טעם זה לבד ואסר לשלח בשבת מטעמים נוספים. העולה מן האמור, שבמקום שאין מסורת לגבי הציפור אך יש לה סימנים טהורים או שיש ספק לגבי אחד מהסימנים, יש לקיים את המצווה מספק. גם לדעת הסוברים שצריך מסורת לגבי אכילת עוף טהור, נראה שבשילוח הקן, יודו שדי בסימנים. ולכן למעשה יש לקיים מצוה זו ולצאת מכל ספק. בברכה רבה,