האם יש דרך היתר להעסיק מטפל שעובד ע"ז ובהכרח יכניס את הפסלים שלו לבית המטופל? ההיתר של הרמ"א ביו"ד קנא י לא תקף כאן, וגם לא ההיתר שהש"ך סומך עליו, כיון שבדינא דמלכותא שכירות אינה כמכר. כמו"כ יש מצווה לרדוף ולהשמיד ע"ז בא"י (ספר המצוות לרמב"ם מ"ע קפה)

לשואל, שלום וברכה וגמר חתימה טובה! ראשית, ההיתר בתשובה הקודמת מתייחס למקרה שבדיעבד, לאחר שנוצר קשר בין העובד הזר לבין קשיש שתלוי בו. לכתחילה בוודאי יש להתנות העסקה של העובד בכך שלא יכניס הביתה צלמים המשמשים אותו לפולחן אלילי. אם תעיין היטב בנימוקי התשובה הקודמת תראה שלא הסתמכתי על ההיתר של הרמ"א, שאכן לא תקף במקרה כאן. גם לא הסתמכתי על הש"ך (קנא,יז) ששכירות נחשבת כמכר ע"פ דיני הגויים, אלא על השיטות שאפילו אם השכירות איננה כמכר היא מועילה להוריד את רמת האיסור מדאורייתא לדרבנן, עיין ספר התרומה סי' קמד שציינתי. מכל מקום, ייתכן שדברי הש"ך נכונים גם בזמננו. יש לדייק בלשון הרא"ש שהביא: "נהי דלדידן שכירות לא קניה כיון שיד האומות תקיפא ובדיניהם שכירות אלימא כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר". זאת אומרת, המבחן לשאלה האם השכירות היא כמכר הוא: מה קורה אם בית המגורים של המשכיר נפל, או יצא מכלל שימוש מכל סיבה אחרת: האם הוא רשאי לתבוע מהשוכר לפנות את הדירה המושכרת לפני תום הזמן הקבוע בחוזה? לפי החוק הנוהג כיום ("חוק הגנת הדייר") אין למשכיר זכות כזו, אלא אם כן הוא מעמיד לרשות הדייר סידור חלופי. וכבר כתב זאת במשנת יעקב (לרב יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, הל' ע"ז עמ' צו), ציינתי אותו בתשובה "תיווך דירות לגויים" שאליה הפניתי בתחילת תשובה זו. לגבי המצווה לאבד עבודה זרה מארץ ישראל, זה נכון כמובן, וגם בחו"ל במקום שכבשנו (הל' ע"ז פ"ז ה"א). אולם כידוע "אין ידינו תקיפה" במובן זה (עיין ספר החינוך מצווה תלו). הרי לא עומדת כאן על הפרק אפשרות מעשית להשמיד את הצלמים, והם יהיו עם הגוי בכל מקום שאליו ילך, ולכן השאלה היא רק מצד "ולא תביא תועבה אל ביתך". וכך נראה מכל הפוסקים שדנו על גדרי איסור ההכנסה, והתירו להשכיר מדאורייתא או גם מדרבנן, ולא חשו לכך שביתו של אדם, אפילו בחו"ל, הוא בבחינת "מקום שכבשנו" שחובה לאבד ע"ז ממנו. הוי אומר, כאשר אין אפשרות להשחית ממש את הצלמים, אחריותנו מצטמצמת שלא ייכנסו לביתנו, ע"פ הגדרים המדויקים שנאמרו באיסור זה.