שאל את הרב

  • הלכה
  • עבודה זרה, פסלים ותמונות
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
שלום רב לכבוד הרב. ברשותי ערוץ יוטיוב שבו אני מתעד ומפרסם את מגוון מסעותיי וטיולים שאני עורך מסביב לעולם. בתיעודים שלי אני מתמקד בעיקר בתרבויות שונות בעולם ובאינטראקציה בין אישית עם מקומיים בכל מקום שאני נוסע אליו על מנת להביא לצופה היכרות קרובה עם תרבויות ואורח חייהם של אנשים שונים בתבל. חשוב לציין, כי הערוץ אינו פונה לקהל יעד יהודי כלל ועיקר אלא לכלל האוכלוסיה הבינלאומית בשפה האנגלית כאשר אני בעצמי אינו מזוהה כיהודי. כדי לתקשר עם אנשים ברחבי העולם הסיורים שלי מתבצעים בעיקר במקומות הומי אדם כמו שווקים וכיוצא בזה, שם קל ונגיש להכיר את התרבויות והאנשים של אותה מדינה. עם זאת, פעמים בודדות בלבד אני יכול להיתקל באירועים או מקומות דתיים למרות שאני מקפיד מאוד שלא להיכנס ו/או לתעד לכתחילה מקומות תיפלה שיש בהם אפילו ספק עבודה זרה. כאן, המקום לסייג מדינה רב גוונית ודתית ידועה ומפורסמת כמו הודו, שבה היכן שלא תלך אתה נתקל גם שלא ברצונך במיקומים או אירועים הקשורים לדת. כך או כך, גם בהודו הקפדתי שלא להיכנס פנימה לתוך מקדשים של דת ההינדית שבהם כידוע יש עבודה זרה. עם זאת, כל מי שאי פעם נסע להודו יודע ומכיר מקרוב את הערים המתויירים ביותר שבהן כביכול חובה לבקר, כמו לדוגמה העיר ורנסי הנחשבת לקדושה בדת ההינדית ושם לאחד כמוני שמתעד תרבויות מרתקות מהעולם זה מה שקרוי הדובדבן שבקצפת - הפסגה לתיעוד תרבות זרה. גם שם לא נכנסתי אל תוך מקדשים וכיוצא בזה, אך על גדות נהר הגנגס הנחשב מקודש בדת ההינדית נערך מדי ערב טקס האארטי Aarti פולחן דתי מרשים שמוקדש כולו על פי אמונתם לנהר הגנגס עצמו בהשתתפות עשרות אלפים מהודו והעולם. ייתכן והיה עלי לשאול בטרם עת האם היה מותר לי על פי ההלכה להיות נוכח שם כלל ועיקר על מנת לתעד את הטקס הזה, ואולם, כעת לאחר מעשה, ובהתחשב שכמובן לא הייתי שם ולו לרגע אחד בשביל העניין הדתי שבו אלא בכדי לתעד את האירוע המרהיב והצבעוני הזה, אני מבקש לשאול האם מותר לי על פי ההלכה לפרסם את התיעוד מהטקס הזה (ובכלל מטקסים מהסוג הזה במקומות אחרים בעולם בעתיד) או שבמידה וזה נחשב עבודה זרה של ממש האם יש איסור גם להנות או להרוויח מזה? חשוב לציין עוד, כי בטקס הספציפי הזה לא קיימים פסלים למיניהם מלבד צלצולי פעמונים וטקסי אש מרהיבים שמתקיימים על שפתו של הנהר. כמו כן, אני מזכיר שוב כי הערוץ אינו פונה לקהל יהודי . אם וכאשר יש איסור להתעסק בתכנים מהסוג הזה כמובן שאגרוס ואמחוק אותם לצמיתות. שאלתי היא האם יש בזה בעיה או שלא. אודה לכם מאוד על תשובה ברורה בנושא. בברכה, שלום
תשובה
שלום וברכה. כיון שמדובר בפולחן עבודה זרה שלהם וכידוע שבהינדואיזם יש ריבוי אלים ואלות רח"ל, יש איסור הנאה מכל מה שקשור לאותו טקס, ועל כך נאמר (דברים י"ג י"ח): "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם". מקורות: איני בקי בטקסים בהודו, אך מתוך בירור קצר נראה בפשטות שיש לטקסים אלו דין עבודה זרה, וצריכים להתרחק ממקומות אלו כמו מאש, שלא לדבר על השתתפות בהם או בהנאה מהם. ראה שו"ע (יו"ד סי' קל"ט סע' א') שאלילים אסורים בהנאה, הם ותשמישיהם ונויהם ותקרובתם כו'. תשמיש, הכוונה לכלים שהכהן שלהם מקטיר בהם וכו', וכן הכלי נגינה שמזמרים בהם לפניה וכדו'. ונוי, הכוונה לנרות שמדליקים בעת הטקס ומלבושים שמלבישים אותה או שטח לפניה בגדים וכלים נאים לנוי וכן האילנות שרגלים ליטע לפני האליל ולכן אסור לשבת בצילם. ותקרובת, הכוונה למיני מאכל שמאכילים לפניה (שו"ע שם סי' ק"מ סע' א' וסי' קמ"ב, קמ"ג, קמ"ה). והנה יש לציין שנחלקו הפוסקים במכירת ספרים המיוחדים לעכו"ם וכן כל דבר לצורך פולחנם, יש מצדדים להקל אם יכולים לקנות במקום אחר, ויש אוסרים אפילו אם יכולים לקנות במקום אחר, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (ראה סי' קל"ט וסי' קמ"ג וסי' קנ"א, והכרעת הקצשו"ע סי' קס"ז להחמיר כאמור לעיל). וראה בתרוה"ד (בהשמטות סי' כ"ז) שהקל למכור לגוי והוא ימכור הלאה לכומר, כיון שזה לפני דלפני (ראה גמ' ע"ז יד.). ומכל מקום יש לאסור דלא גרע ממדפיס ספרים שיש בהם אפיקורסות ודברי חשק שהוא מחטיא את הרבים כדברי מרן השו"ע (או"ח סי' ש"ז סע' ט"ז): "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים". ואפילו להתבונן באליל ובנוי שלו אסור, שנאמר (ויקרא י"ט ד'): "אל תפנו אל האלילים", וכתב המג"א (סי' ש"ז סקכ"ג) שנאסר דוקא הסתכלות אבל ראיה בעלמא שרי, וכ"כ בבה"ל (שם). ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ע"ג) כתב שאין איסור הסתכלות בשעון שעל גובה בית תפלתם, כיון שלא העמידו אותו לשם נוי, ומעין זה ראה בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי' צ'). וראה בשלט"ג (ע"ז פ"ג) שדבר שלא ניתן למנוע מהסתכלות בו, אין בו איסור הסתכלות. ואם כן בנידו"ד ודאי שמדובר בנוי של ע"ז ממש, ודאי שיש איסור להתבונן וכל שכן להפיץ ע"ז זו לרבים. בנוסף לאמור, יש איסור נוסף בתיעוד והפצת הטקסים שלהם, שהרי יש בכך איסור "לא תחנם" וכפי שנפסק בשו"ע (יו"ד סי' קנ"א סע' י"ד): "אסור לספר בשבחן של עובדי כוכבים, אפילו לומר: כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו. אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, מותר". בנידון שאלתנו, ודאי שאין שבח לקב"ה בסיפור מעשי העכו"ם, אדרבא יש בכך חילול ה' גדול, בהפצת מעשיהם המכוערים שבלול בהם איסור ע"ז. ברכת ה' היא תעשיר,
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il