שלום רב, יש לי שאלה. סבתי, מזכירה בבית ספר, מצאה לפני שנה טלפון בחצר ביה״ס. הודיעו לכולם שנמצא טלפון, והיא הפקידה אותו באבדות ומציאות. מאז עברה שנה, ואין מחפש לטלפון. המנהלת הסכימה לסבתי לקחת את הטלפון לעצמה, והיא הלכה ושילמה 150 ש״ח על תיקונו, כששווי הטלפון הוא 400 ש״ח. כעת דיפדפתי בטלפון, וראיתי שיש בו תמונות מהבעלים הקודמים, ובאחת התמונות יש סימן מזהה – כתובת. האם עליה לנסות ליצור קשר ולהחזיר את הטלפון, או שהתייאשו ממנו? תודה רבה

שלום וברכה, אדם שהגביה אבידה על מנת להשיב אותה לפני שהבעלים יתייאש, ולאחר זמן הבעלים התייאשו, אסור לו לקחת את האבידה לעצמו ועליו להחזירו לבעליו. וכן כתב השולחן ערוך (רסב, ד): "אם אין בו שום סימן, אפילו במקומו, כגון שניכר שלא הונח שם בכוונה אלא דרך נפילה בא שם, אם הוא דבר שיש לתלות שבעליו הרגישו בו מיד כשנפל ממנו, או מחמת כובדו או מחמת חשיבותו ותמיד היה ממשמש בו ומרגיש כשנופל, הרי הוא של מוצאו, שהרי נתייאש מיד כשידע שנפל, כיון שאין בו סימן ובא לידו בהיתר, כיון שנתייאשו בעליו. ואם לאו, צריך להחזיר אף על פי שנתייאש אחר כך, כיון שבא לידו קודם יאוש". בנידון השאלה יש בחפץ סימנים ולכן אנו תולים שאדם לא מתייאש אלא לאחר שעבר הרבה זמן, מאז שהחפץ נפל לו. כעת לאחר שנה אכן מסתבר שהוא כבר התייאש (כפי שכותב רש"י בברכות נח:), אך כיוון שאמך הרימה את החפץ להחזירו קודם שעבר זמן, הרי היא חייב להחזירו. תזכו למצוות, בברכה,