כידוע מתנהג וכוח גדול לגבי דרכי המאבק על ארה"ק, ואבקש לשאול את כ"ת שאלה בנוגע לשיטתו בזה. בזמן המאבק היו ב’ דרכים עיקריות: (א) סרוב פקודה וחסימות כבישים, (ב) פנים אל פנים. (לא נכנסתי לחלוקת צמידים כתומים כי ע"ז לא הייתה מח’). לאחר ההתנתקות כולנו יודעים שסרוב הפקודה יכול להגיע לשבעת אלפים חילים (רביבים, בשבע, פר’ האזינו, התשס"ו), או לכל היותר לעשרת אלפים חילים. מספרים שהפכו חסרי משמעות נוכח המבצע הצבאי רחב ההקף שכלל 55,000 חילים (פי 2.5 מחומת מגן). נמצא, שאין שום דרך אחרת למנוע את האסון הבא, אלא ע"י הסברה רחבת הקף. (לדעתי יש לזה סיכוי גדול להצליח, כמו שהצליח במשאל מתפקדי הליכוד). לכן אני שואל מדוע הרב לא מעודד את תלמידיו לעשות פנים אל פנים בהקף גדול? מדוע הרב לא קורה למערכת "בשבע" להוציא עלון לציבור החילוני תושב גוש-דן? מדוע הרב לא מגייס מורים להקים בתי ספר לילדים חילונים כמו שעשתה רשת "מעיין החינוך התורני"? (כמובן, אלו רק דוגמאות קטנות למבצע רחב הקף, שצריך למשוך כמיליון חילוניים לאהבת התורה, העם הארץ).

אם היית קורא את דברי על סירוב פקודה והפגנות על הכבישים לא היית שואל את שאלותיך, כי הסירוב הוא הבעת עמדה עקרונית, שרק אחריה אפשר לנהל מאבק אזרחי על הכבישים. מכל מקום, אני מאוד בעד מבצעי פנים אל פנים, ועוד יותר בעד יסוד שיעורי תורה, ועוד יותר בעד הקמת בתי ספר לילדים חילוניים. ועתה צריך כל אחד לפעול כפי יכולתו בזה. אולם כשהחולה לפנינו, וצריך למחות כמקובל, אי אפשר לומר שבינתיים החולה ימות. וכבר הסברתי דברים אלו בעבר מספר פעמים בהרחבה. וזה דבר לא מתקבל שבמשך שנים מתרשלים בפעילות חינוכית כלפי הציבור הרחב, ורק כאשר צריכים להאבק, וצריכים להיות תקיפים כמקובל במאבקים ציבוריים על דברים חשובים, פתאום נזכרים שצריך לפעול לקירוב לבבות, ומחלישים את המאבק. והתוצאה שהציבור חושב שישוב הארץ וכבודם ורכושם של המתנחלים אינו חשוב כל כך, ניתן לעוקרם לגרשם לבזותם, והארץ תחריש. ואין בזה קירוב לבבות אלא ביטוי של חולשה, שבאמת תגרום ללבבות שלא להתקרב. דווקא לאלה שהיו נחושים במאבק מתקרבים היום רבים. וחלקם הצטרפו לישיבה שלנו בהר ברכה. וכמה התקשרו אלי (ביניהם פרופ' מכובד) לספר כי החליטו לשמור מצוות בעקבות השתתפותם בהפגנות על הכבישים. בכבוד רב ובתקווה שכל הנאמנים לתורה לעם ולארץ לא יחלישו אלה את אלה.