שלום הרב, מודה לכם על העשייה הברוכה והקדושה שלכם שלכם למען עם ישראל, ולמען תורתנו הנאמנה והקדושה. השאלה שלי היא בנוגע למצוות כיבוד הורים מסורתיים ביחס לחוזרים בתשובה. עד איפה מצוות כיבוד הורים באה לידי חובה? לדוגמא, אם אני מגיעה לביקור בשבת ובחגים לאמא שלי, שהיא בעלת מסורת, מדליקה נרות, מפרישה חלה, שומרת 6 שעות בין בשר לחלב, שומרת כשרות במאכלים, לא מבשלת יחד בשר וחלב ולא מכינה מאכלים יחד באותו תנור או סיר, ברוך השם. עם זאת, אין הפרדה בכלים עצמם. רק ניקוי שלהם, בכל הכלים ניתן לבשל בשר וניתן לבשל בהם גם חלב רק לא יחד. בנוסף אין טבילה של הכלים. החזרה בתשובה מאוד מרתיעה אותה והיא מאוד מפחדת שזה יביא לריחוק מהצד שלי, דיברנו על דברים שהיא מוכנה להשתדל בהם בשבילי ולעשות אותם, ואני ממש רואה את ההשתדלות המדהימה שלה בלשים פלטה, מיחם, לסיים את כל הבישולים עד כניסת השבת, לא להסיע את האוכל בשבת, לדאוג לנייר טואלט חתוך, לדאוג לא לכבות את המזגן והאורות איפה שאני נמצאת, לקנות כשרות מפוקחת נגד חרקים ועוד כמה השתדלויות שזכותה תגן עלייה ושתבוא עליה הברכה. ועכשיו כשהתחלתי ללמוד כשרויות, עלה הנושא לדיון, היא אמרה שזה ממש גדול עלייה, ושהיא לא מוכנה להפריד כלים, ושהיא ממש עושה את ההשתדלות שלה ושזה יגרום לה לפחד ולאחריות שהיא לא מוכנה לקחת על עצמה ועל בני הבית, גם ראוי לציין שיש עוד אנשים שמתגוררים בבית וכולם לא שומרים על כשרות בכלים. בזכות זה רציתי לשאול את הרב מה המעמד של אכילה בבית ומה המעמד של בעלי? האם כשאנחנו אוכלים ובאים לסעודה אנחנו מקיימים מצוות כיבוד הורים או שאוליי עדיף לא להגיע בכלל ורק לארח אצלנו ולקחת בחשבון שאמא שלי יודעת שזה מטעמי כשרות ושלא כל המשפחה יכולה להגיע עד לתל אביב וכן נוצר איזשהו ריחוק כי לא תמיד אפשר ורוב המשפחה ואחים שלי מתגוררים בעיר אחרת, ויכול לקרות שחוסר הגעה שלנו לבית של אמא שלי יתן תחושה של חוסר כבוד כלפיה אף על פי שנשמור על הכשרות ובכך לא נבוא לידי עבירה, אשמח להבין את המעמד של השמירת כשרות ביחס לכיבוד הורים, תודה רבה

בס"ד שלום לך יקירה. שאלתך נוגעת בנקודה עדינה וחשובה מאוד, שיש בה גם הלכה וגם רגש, גם יראת שמיים וגם אהבת אם. ניכר מאוד מהדברים שלך שאת נוהגת בכבוד, בהכרת הטוב ובהתבוננות — וזה עצמו קיום נפלא של “כבד את אביך ואת אמך”. נבאר בעדינות את ההיבטים: א. גבולות מצוות כיבוד הורים מצוות כיבוד הורים כוללת יחס של כבוד, עזרה, הקשבה, דיבור רך ואהבה. עם זאת, אין בה היתר לעבור על דברי תורה. כמו שכתבו הפוסקים (שו"ע יו"ד סימן ר"מ סעיף ט"ו): “אפילו אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין של תורה בין של סופרים — לא ישמע לו.” כלומר, אם נוצר מצב שבו יש התנגשות ישירה בין שמירת מצווה (כגון כשרות, שבת וכדו') לבין רצון ההורה – חובתנו לקיים את דבר ה' תחילה, אך בדרך של כבוד, בלי פגיעה ובלי נתק. ב. המצב המתואר בבית אמך מתיאורך עולה שאמך אשה יראת שמיים בדרכה, שמאוד משתדלת ומכבדת את אמונתך. היא עשתה השתדלויות רבות – וזה דבר עצום. אולם מאחר שהכלים אינם מופרדים ולא טבולים, הרי שהכשרות ההלכתית של האוכל שנבשל בהם אינה כשירה לפי ההלכה, גם אם המאכלים עצמם כשרים במהותם. מכאן עולה שמבחינה הלכתית: לא ניתן לאכול מאכלים שבושלו או הוגשו בכלים אלו. מותר לאכול פירות, ירקות, שתייה, מאפים יבשים (כגון לחם או עוגה שלא נגעו בכלים חלביים או בשריים חמים) וכדומה, אם ברור שלא באו במגע עם כלים בעייתיים. ניתן להביא אוכל מוכן מהבית, או לבשל במיוחד בכלים חד־פעמיים, או להשתמש בכלים חדשים שיטבלו מראש — אם זה נעשה באופן מכבד ובלי לחץ עליה. ג. הדרך לשמור על שלום הבית העיקר כאן הוא האופן שבו הדברים נעשים. הקב"ה אינו חפץ בריחוק או במריבה, אלא באמת ובשלום. לכן נכון מאוד לומר לה דברי הערכה על כל ההשתדלות שלה, להדגיש שאת מבינה אותה ולא באה לבקר או לשפוט. אפשר להסביר בעדינות שזו אחריות שלך לפי אמונתך, לא ביקורת עליה. אפשר להציע פתרון מעשי: להביא אתכם אוכל מהבית לסעודות שבת (בצורה יפה ומכבדת). להשתמש בחד־פעמי משלכם. או לחלופין — לאכול רק דברים פשוטים בביתם, את הסעודות המלאות לעשות אצלכם. כך נשמרים שני הערכים גם יחד: כיבוד הורים ושמירת ההלכה. חשוב מאוד מאוד לעשות זאת בדרך נעימה ובהתחשבות, ויחד עם זה להיות אמיתית ועקבית באמת שלכם. היי חזקה והמשיכי לצעוד קדימה, ומתוך נכונות הדדית ורצון טוב, אפשר לפתור את הדברים. בברכה הרב יצחק גרינבלט.