שלום. אני אשה שחיה לבד (גרושה), במשך שנים רבות התמודדתי בנושא הכלכלי תקופות ממש בדוחק ותקופות יותר טוב ברוך ה. אבל אני בחובות שנגררים. אין לי דירה ואני חיה בשכירות שנים. הנושא של מעשר כספים היה חלש ולא הקפדתי עליו לצערי. כעת אני עובדת ב2 עבודות, עדיין בחובות אבל רוצה לקבל על עצמי להקפיד על מעשרות אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל. 1. רוצה לוודא שאני אכן חייבת במעשרות 10% מהמשכורת שלי גם אם היא נבלעת במינוס 2. אם כן- הצטבר לי חוב עצום אצל הקב"ה. איך אני מתקנת? 3. האם אני יכולה מכספי מעשר לתת כסף לבן שלי שהוא אברך שמתמודד כלכלית.

שלום המצוה מהתורה היא לתת צדקה, כמפורש ביו"ד סימן רמ"ז. שיעור נתינת הצדקה, נתון לרמות שונות של הכנסות ויכולת, והלכה זו מבוארת בסימן רמ"ט. בכל נתינה שאנו נותנים, אנו מקיימים בכך את מצוות צדקה. אלא שכמות הצדקה שאנו נותנים נובעת מהמצב הכלכלי של כל אחד ואחת. מי שיכול, מצווה לתת עד חמישית מהכנסותיו, מי שאינו יכול לעמוד בכך, יפריש מעשר מהכנסותיו, ומי שאינו יכול לעמוד גם בזה, ייתן "שלישית השקל בשנה" (יו"ד רמ"ט ב'). משמעות הדבר, שאם אדם נותן בכל חודש כמה שקלים לצדקה, ובמשך השנה, כמה עשרות שקלים, קיים בכך את מצוות צדקה. במצבך, כאשר המשכורת שלך לא תמיד מאפשרת לך לעמוד בהוצאות הבית השוטפות, ובפועל, את נמצאת גם במצב של חובות ודאי שאת פטורה ממתן מעשר כספים. כאמור, את חייבת במצוות צדקה, אבל לא בשיעור אותו של עשירית אלא לפי היכולת שלך. החזקת בנך האברך ודאי נחשבת בכלל הצדקה והמעשר. כתבת שאת פורעת חובות. פריעת בעל חוב- מצווה! כאשר עומדות לפנייך שתי מצוות הללו, מצוות צדקה מחד, ופריעת חובות מאידך, לא יעלה על הדעת לומר שנקיים את מצוות צדקה על חשבון הגמחי"ם או האנשים מהם לוינו כסף. בראש ובראשונה יש לפרוע את החובות! ובמיוחד, בקרנות של גמילות חסדים, שאם נחזיר להם, הרי שוב ילך הכסף למטרות צדקה. כל זמן שלא פרעת את החובות, עליך לתת שיעור צדקה, אבל לא מעשר כספים. בהצלחה רבה!