שלום הרב, אני תקופה ארוכה מנסה להתחזק. כשהתחלתי להתחזק הייתי כבר בזוגיות עם מישהי (עד היום), וההתחזקות שלי מפריעה לה והיא לא לא מוכנה לשום אורח חיים דתי. אנחנו הרבה שנים ביחד והבנתי שיש שתי אפשרויות: 1. שניפרד ואחזור בתשובה. 2. להמשיך איתה ולוותר על תהליך ההתחזקות לאחרונה אני חושב שאולי אין לי זכות לחזור בתשובה ולא מוצא כוחות איך להתמודד עם הסיטואציה.

בס"ד שלום לך, איש יקר. קראתי את הדברים שלך בכובד ראש ובקשב רב. הכאב, הקריעה הפנימית והבלבול שלך עולים מכל מילה. אתה נמצא בצומת דרכים לא פשוטה בכלל, שבה הלב מושך לשני כיוונים מנוגדים – האהבה לבורא עולם והרצון להתקרב לאמת, מול האהבה והמחויבות לבת הזוג והחיים שבניתם יחד. לפני שניגע בשתי האפשרויות שהעלית, אני רוצה להתייחס בדחיפות למשפט האחרון שכתבת, כי הוא הכואב והמסוכן מכולם: "אולי אין לי זכות לחזור בתשובה". תן לי לעשות לך סדר במחשבות וברגשות, בעזרת כמה נקודות למחשבה: 1. אין דבר כזה "אין לי זכות" המחשבה כאילו "אין לך זכות" לחזור בתשובה או להתקרב לה', היא מחשבה שנובעת מייאוש (מה שנקרא בספרי המוסר "עצת היצר"). השערים לא ננעלים: ביהדות, הדלת לבורא עולם פתוחה תמיד. אין שום תנאי סף שאומר "אם קשה לך בזוגיות – אל תבוא". להפך. לפום צערא אגרא: ככל שהקושי גדול יותר, כך הערך של כל צעד קטן שאתה עושה הוא עצום. אדם שמתגבר על קושי כזה, ה"קילומטרז'" הרוחני שלו שווה פי אלף מאדם שנולד לתוך זה וקל לו. הקושי הוא לא דחייה: אל תפרש את הקושי כסימן משמיים ש"לא רוצים אותך". הקושי הוא הניסיון שלך, הוא זירת ההתמודדות שבה אתה נדרש לגדול. 2. הדיכוטומיה המדומה (שחור או לבן) אתה מציג שתי אפשרויות חדות: או פרידה וחזרה בתשובה, או זוגיות וויתור על הדת. החיים, ובוודאי עולם התשובה, הם לרוב מורכבים יותר. לעיתים, כשמישהו מתחיל להתחזק, הוא עושה זאת ב"אורות גבוהים" – בהתלהבות גדולה שיכולה להלחיץ את הצד השני שמרגיש פתאום שהקרקע נשמטת תחתיו, שהבן זוג שלו משתנה לו מול העיניים, שהאינטימיות והבילויים המשותפים בסכנה. האם ייתכן שיש דרך שלישית? הדרך הזו לא מדברת על "החזרה בתשובה מלאה מחר בבוקר", אלא על התקדמות עקב בצד אגודל, תוך כדי שאתה מראה לבת הזוג שהיהדות הופכת אותך לבן זוג טוב יותר. אם היא תראה שההתחזקות גורמת לך להיות קשוב יותר, מכיל יותר, אוהב יותר, ומוותר יותר (בדברים שאינם עיקרי הדת) – ייתכן שההתנגדות תתרכך. רבי ישראל מסלנט אמר שכל יהודי צריך לוותר על הרוחניות שלו בשביל הגשמיות של האחר, אבל כאן מדובר במצב עדין מאוד של זוגיות. 3. איך מתמודדים כרגע? (עזרה ראשונה ללב) במקום לנסות להכריע את הכף הגדולה עכשיו (פרידה מול דת), נסה לשנות את הפרספקטיבה: אל תיקח החלטות מתוך חולשה: כתבת שאתה "לא מוצא כוחות". כשאין כוחות, לא מקבלים החלטות הרות גורל כמו פרידה או עזיבת הדת. קודם כל צוברים כוחות. הפרדת כוחות: תפריד בין "אני רוצה לשמור שבת" לבין "אני אוהב אותה". זה לא שאתה אוהב אותה פחות כי אתה רוצה להתחזק. תסביר לה את זה: "ההתחזקות שלי היא הצורך שלי במשמעות, זה לא נגדך". 4. צורך בהכוונה אישית המקרה שלך הוא קלאסי למה שנקרא "שאלת חכם". זה לא משהו שאפשר לפתור בהודעה או בשיטוט באינטרנט, כי זה דיני נפשות ממש. אתה נמצא במצב שנקרא לעיתים "שלום בית מול שמירת מצוות" (למרות שאתם עוד לא נשואים, אבל אתם נמצאים בקשר ארוך ומשמעותי), ולכן חשוב מאוד להיות בהדרכה של אנשים שמכירים את התהליכים ויש להם כלים לעזור לכם. אם תרצה, אשמח למצוא לכם את הכתובת הטובה ביותר שתעזור לכם. זכור, אדם שבונה זוגיות מתוך ויתור על משהו משמעותי בשבילו, הדבר מהווה בעיה בזוגיות, ולכן חשוב לעבוד על זה. אשמח לעזור בכל מה שאוכל. בברכה הרב יצחק גרינבלט.