שלום כבוד הרב. בעקבות העלייה של מחיר הכסף, ובעקבות זה עלייה בערך מחצית השקל למי משמהדר (כי זה תלוי מנהגים) ונותן זכר למחצית השקל כפי השווי שנתנו במקדש. זה גרם לחשוב לגבי התאמת הערכים שחז"ל נתנו לימינו. חז"ל קבעו הלכות לגבי שווי של פרוטה, שבפחות מפרוטה אין ממש, ולכן לא פודים מעשר שני על פחות משווה פרוטה, ובפחות משווה פרוטה אין גזל. יש לנו מסורת ששווי הפרוטה הוא שווי כסף במשקל של חצי שעורה. עכשיו זה קביעה קצת לא ברורה, כי ככל שיהיה קשה יותר לחצוב כסף המחיר שלו יעלה ואיתו שווי פרוטה, ולדוגמא נגיד ששווי פרוטה יגיע לעשרה שקלים, אז נאמר שבפחות מעשרה שקלים אין גזל?. לכאורה היה צריך לקבוע את זה לפי כוח קנייה, ואז לא משנה כמה ירידות ועליות יהיו בשוק שווי פרוטה ישאר במקומו. תודה רבה

שלום רב לשואל היקר, ראשית יש להעיר שהחשש המתואר רחוק מאוד מן המציאות. גם כאשר מחיר הכסף בעולם עולה, שווי הפרוטה נשאר קטן מאוד. כדי שפרוטה תגיע לסכומים גבוהים באמת היה צריך שמחיר הכסף יעלה בצורה קיצונית ובלתי מצויה, דבר שאינו מוכר במציאות הכלכלית. לכן למעשה גם בתקופות של עליות במחירי הכסף, ערכה של פרוטה נשאר סכום קטן. עם זאת, עצם הדיון בערכה של הפרוטה כבר הוזכר בדברי הפוסקים. הנה הסמ"ע (חו"מ סי' פ"ח סק"ב, הובא בח"מ אבהע"ז סי' כ"ז סק"ד) העלה קושי בכיוון ההפוך, וז"ל: “וקצת קשה לומר כן דשמינית מפעניק [שוה פרוטה בימיו] יחשב ממון לקדש בו את האשה ולהיות הדיינים נזקקים לו, ואפשר לומר שבימיהן היו הפירות והקנינים בזול ובעד פרוטה היו קונים הרבה פירות ולכך היתה הפרוטה חשובה כממון, ולפ"ז בזמנינו דאין יכולין לקנות בפרוטה כי אם מעט מזעיר, מן הדין הוה לן למימר דאין קידושי אשה סגי בפרוטה ולא פדיון הבן בשני זהובים, צ"ע”. כלומר, הסמ"ע תמה, כיצד ייתכן שמטבע קטנה כל כך תיחשב ממון לעניינים חשובים כל כך, כגון קידושי אישה, ואף בתי הדין נזקקים לדון בדברים התלויים בפרוטה. הוא מציע שאולי בימי חז"ל כוח הקנייה של הפרוטה היה גדול בהרבה, שכן הפירות והקניינים היו בזול, ובעד פרוטה היה ניתן לקנות דברים משמעותיים. אולם בזמננו, כאשר כמעט אין מה לקנות בפרוטה, מתעוררת השאלה האם עדיין יש לה אותה חשיבות ממונית. ונשאר שם בצריך עיון. אולם רוב הפוסקים דחו פקפוק זה. וכך כתב ערוה"ש בחריפות (אהע"ז סי' כ"ז סע' ג'): “יש שמפקפק לומר דבזמן הזה אין חשיבות בפרוטה כלל וכבר בארנו (בח"מ סי' ק"צ) שחלילה לומר כן, וכל שיעורי חז"ל קבלו עד למשה מסיני וגם עתה יש קצת חשיבות בפרוטה כמ"ש שם”. כלומר, לדעתו אין מקום לפקפק בדבר כלל. שיעורי חז"ל אינם נקבעים לפי תנודות השוק או לפי כוח הקנייה המשתנה של המטבעות, אלא הם שיעורים קבועים שנמסרו הלכה למשה מסיני. וכן כתב בעל קצות החושן (אבני מילואים סי' כ"ז), שעיקר הגדרת כסף בתורה אינה תלויה בערך המטבע בשוק אלא בכסף מתכת במשקל שקבעו חז"ל. לדבריו, שיעור זה דומה לשאר שיעורי התורה, כגון כזית וככותבת, שהם שיעורים קבועים שאינם משתנים לפי תנאי הזמן והכלכלה, ורבים מהם נחשבים כהלכה למשה מסיני. וכן הכריעו פוסקים רבים, ובהם הגר"א (יו"ד סימן ש"ה סק"ד), החזון איש (ס"ו כ') ועוד (ראה אוצר הפוסקים אבן העזר סימן כ"ז סק"ג). לפי זה מתברר שהגדרת הפרוטה בהלכה נקבעת לפי שיעור כסף מסוים שקבעו חז"ל, ואינה תלויה בכוח הקנייה המשתנה של המטבעות. לכן אין לחשוש שמחיר הכסף ישנה את יסוד ההלכה, ושיעור הפרוטה נשאר קבוע על פי המסורת ההלכתית. בברכת התורה,