לכבוד הרב עזריה שלום וברכה! שאלתי יוצאת מנקודת הנחה שגם אתה מסכים שמותר לטלטל כלאחר יד לצורך דבר המותר ומחלוקת הראשונים היא רק בטלטול לצורך דבר האסור ידועה מחלוקת האחרונים בגדר ״צורך דבר המותר״ בטלטול מן הצד האם גם טלטול לצורך שימוש מותר במוקצה נחשב כדבר האסור או רק טלטול לצורך שמירת המוקצה נחשב כדבר האסור. האם מחלוקת זו רלוונטית גם לגבי טלטול בגופו? מדברי הרא״ש שהובאו בתשובתך נראה שניתן להביא ראיה לדעת האוסרים שהרי הוא מגדיר במפורש את טלטול הקש לצורך שימוש בו ״לצורך דבר האסור״, אך מאידך גיסא ניתן לדייק ממנו שהוא נקט שהגדר של ״דבר האסור״ ו״דבר המותר״ זהה בין שני אופני הטלטול אלא שטלטול כלאחר יד קל יותר

לשואל שלום וברכה! למעשה נלע"ד שאין לטלטל בגופו לצורך שימוש במוקצה. הרחבה: אסביר תחילה את שאלתך, בתקווה שהבנתי אותה נכון. נאמרו לנו שני היתרים במוקצה (סי' שיא ס"ח): טלטול מן הצד, כלומר, החזקת הדבר המותר באופן שאגב כך מטולטל גם המוקצה, וזה הותר רק לצורך דבר המותר. וטלטול בגופו, כלומר, טלטול ישיר של המוקצה, אך לא ביד אלא בכתף וכדומה, ובזה נחלקו הראשונים האם הותר גם לצורך דבר האסור, והכרעת השו"ע להקל, ועל זה צידדתי בתשובה הקודמת שלמעשה יש להחמיר פרט לצורך גדול ובאקראי ולא להסתמך עליו מראש. לגבי ההיתר הראשון נחלקו אחרונים (כמובא בשש"כ פ"כ הערה קצד) מה הדין בטלטול מן הצד לצורך שימוש מותר במוקצה, כגון טלטול נר עם בסיסו (כאשר לא התקיימו תנאי "בסיס לדבר האסור", והבסיס עצמו מותר) כדי להשתמש לאורו, שהפרי מגדים התיר והתהלה לדוד ועוד אוסרים. ואתה שואל האם מחלוקת זו נאמרה גם לגבי ההיתר השני, דהיינו שלדעת הפמ"ג כשם שמותר לטלטל בגופו לצורך דבר המותר כך מותר לטלטל בגופו לצורך שימוש מותר בדבר האסור, ואף הר"ן וסיעתו שאסרו טלטול בגופו לצורך דבר האסור יתירו באופן זה. ולמדת מהרא"ש שאופן זה נקרא "לצורך דבר האסור", אם כי הראיה ממנו חלשה יותר, שהרי שאלתך על דעת המחמירים, והרא"ש הוא המקל בטלטול בגופו אפילו לצורך דבר האסור. תשובה: הדבר תלוי בפירוש דברי הר"ן (על הרי"ף שבת כ ע"ב): "וההיא נמי דתנן בפ' [תולין] [דף קמא א] הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו היינו טעמא נמי לפי שאינו מטלטל את הקש מפני שצריך לו אלא מפני שהוא צריך למטה ואי אפשר לו בלא טלטול הקש ומשום הכי כיון דלא מטלטל ליה בהדיא אלא כלאחר יד שרי". בפשטות כוונתו "שהוא צריך למטה" בלי הקש, וזהו הדבר המותר שעבורו מותר לטלטל את הקש בגופו (וכך פירש זאת בשו"ע הרב, קו"א לסי' רעו סק"ג). מכאן שלדעתו טלטול בגופו לצורך שימוש במוקצה אסור. אמנם הר"ן על הרי"ף (נח ע"ב), על משנה זו של הקש, העתיק את לשון רש"י: "ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב. לא ינענעו בידו - דמוקצה הוא, אבל מנענעו בגופו בכתפיו דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול". אם נצרף את דברי הר"ן כאן לדבריו בדף כ ע"ב יוצא שהתיר טלטול בגופו גם לצורך שימוש בקש עצמו. אולם נראה לענ"ד שהר"ן שם נמשך כדרכו אחר לשון רש"י בהעתקת פירושו למשניות, ושיטתו העיקרית להלכה היא כפי שבירר בהרחבה בדף כ ע"ב. אולם במחצית השקל משמע שהבין את הר"ן אחרת, שהיתר הטלטול של הקש הוא משום שרצונו להשתמש בקש לשכיבה נחשב כלצורך דבר המותר, עיין במחצה"ש סי' שיא ס"ק כד-כה, וסי' שח סוף סקמ"א, ובפרט סי' שה סק"ט: "דניהו דאפילו בגופו אם הטלטול הוא לצורך דבר האסור אסור, מכל מקום נענוע הקש דמקרי לצורך דבר המותר כיון דמתכוין לנענוע כדי לשכב על הקש א"כ הוא לצורך אדם". גם בלבושי שרד שם משמע שהבין שהר"ן והרא"ש לא חלוקים בהבנת המציאות הנדונה, האם רצונו לשכב על הקש או לא, אלא בהגדרת המציאות, האם הרצון לשכב על הקש שעל המיטה נחשב כצורך דבר המותר, המיטה, או האסור, הקש (וזה מעט שונה מהמחצית השקל).