בתיקון שבועות מקובל לקרוא את כל ספרי התנך תחילה וסוף. בסיום כל ספר יש ניקוד הנקרא קישוטי כלה. ומקובל לכוון בפסוק האחרון מילה שניה אות ראשונה ואחרונה וכן מילה לפני האחרונה אות ראשונה ואחרונה בניקוד קובוץ וקמץ. מדוע דווקא מילים אלה נבחרו ומדוע דוקא אותיות אלה ומדוע דוקא ניקוד זה?

שלום רב לאוהבי תורתו. הזוהר הקדוש מלמד שכל ימי ספירת העומר הם ימי הכנה לקראת מתן תורה. כשם שכלה סופרת ומתכוננת לקראת יום חופתה, כך עם ישראל הולך ומיטהר מיום ליום לקראת המפגש הגדול עם הקב"ה בחג השבועות. לכן בליל שבועות אנו עוסקים בתורה ובתיקון ליל שבועות, כהשלמה של כל ימי ההכנה שקדמו לו. בלשון הזוהר עם ישראל נקרא בלילה זה שושביני דמטרוניתא, כלומר המלווים והמכינים את הכלה לקראת חופתה. הכלה היא השכינה הקדושה, שהיא גילוי כבוד ה' בעולם ושורש נשמות ישראל. כשם שכלה מתקשטת ומתעטרת לקראת יום שמחתה, כך אנו עוסקים ב"קישוטי כלה" כהכנה רוחנית לקראת היום הגדול של מתן תורה. לכן נהגו לקרוא את כ"ד ספרי התנ"ך, ובסיום כל ספר יש קישוט מיוחד הרמוז בפסוק האחרון שלו. לוקחים את התיבה השנייה מתחילת הפסוק ואת התיבה השנייה מסופו, ומכל אחת מהן את האות הראשונה והאות האחרונה. ארבע אותיות אלו הן הקישוט המיוחד של אותו ספר. לדוגמה, הפסוק האחרון של ספר בראשית הוא: "וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים". מהמילה "יוסף" נלקחות האותיות י' ו־ף', ומהמילה "בארון" נלקחות האותיות ב' ו־ן'. אותיות אלו הן קישוטו של ספר בראשית, שבו מתקשטת הכלה העליונה. ועל דרך זו יש קישוט מיוחד לכל אחד מכ"ד ספרי התנ"ך. בספרי קריאי מועד שנדפסו מחדש בזמננו סודרו כ"ד קישוטי הכלה במקומם, דבר נאה ויפה המקל על הלומד לכוון ולעקוב אחר סדר הקישוטים. אמנם אין לנו עסק בנסתרות, ורובנו איננו יודעים את עומק הכוונות שבדברים הללו, אך אין זו סיבה להתרחק מהם. עצם הקריאה והאמירה מתוך אמונה, מתוך רצון להיות שותפים בהכנה למתן תורה, יש בה מעלה גדולה. אנו מתקשרים בכך לצדיקים האמיתיים היודעים לכוון ולייחד את השמות הקדושים, ומצטרפים לעבודתם בשם כל ישראל. גם אם איננו מבינים את כל העומק, עצם ההשתתפות בקישוטי הכלה ובהכנה למתן תורה היא זכות גדולה. מטעם זה נהגו רבים להקפיד על טבילה במקווה בערב החג ובליל שבועות, שכן כל עניינו של הלילה הוא הכנה, טהרה והתקדשות לקראת קבלת התורה מחדש. אשרי מי שזוכה להיות מן העוסקים בתיקון ליל שבועות, לקשט את הכלה הקדושה ולהכין את עצמו ואת כלל ישראל לקראת האור הגדול של מתן תורה. בברכת התורה,