שלום, הבן שלי הניח בטעות בורקס חלבי לחימום על הפלטה בקערת פורצלן בשרית שאיננה בת יומה. הבורקסים התחממו אבל לא ברמה של יד סולדת. כמו כן, ספק בכלל אם גבינה נגעה בקערה, אלא רק הבצק. האם יש דרך להכשיר את הקערות? תודה מראש.

שלום וברכה לשואל היקר. אם אכן הבורקס לא התחמם לשיעור של יד סולדת בו (ולקמן יתבאר שיעורו), אין בכוחו להבליע או להפליט טעם מן הקערה, וממילא הקערה אינה נאסרת ואינה טעונה הכשרה כלל, אלא די בשטיפה רגילה. כמו כן, גם הבורקס עצמו מותר באכילה ללא כל חשש. ולכן בנוגע לשאלתך הבורקס מותר ואף אין צריך להכשיר את הקערה. ונראה שאף במקום שקיים ספק אם הקערה הגיעה לחום של יד סולדת בו יש מקום להקל, מכוח כמה צדדים וסברות הלכתיות המצטרפים יחד, כפי שיתבאר בעזרת ה' בהמשך הדברים. הרחבה ומקורות: ראשית נפתח בבירור מאיזה רמת חום יאסר הבורקס: ביורה דעה סימן קה' מובא ששיעור העברת טעם ובליעה הוא ברמת חום שהיד סולדת בו וכתב מרן הבית יוסף על פי הגמרא בשבת דף מ: ששיעור יד סולדת הוא משכריסו של תינוק נכוה ממנו. ודנו הפוסקים על כמה מעלות מדובר: ראשית כתב הפתחי תשובה במקום על פי הבכור שור שאין לשער על פי שיעור חום שבו יד האדם מקבלת כוויה כי יש אדם שידו סולדת מחום מועט ויש שאין ידו סולדת מזה וכן כתב גם המשנה ברורה באו"ח סימן שיח ס"ק פט. הבן איש חי (פרשת בא שנה ב' הלכה ה') כתב ששיעור יד סולדת זה 'הוא שיעור חום אשר נמנעים מלשתות מחמת חומו', וכך הביא היביע אומר (ח"ג יו"ד סימן כד אות ד-ו). ובאור לציון (ח"ב פ"ל יב) כתב שלשיטתם יש להעריך שהוא חום של לפחות 80 מעלות. בשו"ת מנחת שלמה (א,צא אות ח) החמיר יותר וכתב ששיעור יד סולדת אינו פחות מ45 מעלות וכ"כ בספר הכשרות (עמ' יז). אך האור לציון (ח"ב פ"ל תשובה יב) כתב שכבר מ40 חשוב יד סולדת, ובספר חוט השני (ח"ב פכ"ט ס"ק ז) כתב שכ"ד החזו"א שמארבעים מעלות חשוב יד סולת. למעשה באיסורי דאו' מקובל לפסוק שעד 45 מעלות אינו נחשב יד סולדת ולכן גם בנידון דידן אם הקערה לא הגיעה לחום זה אז וודאי שאין הבורקס בולע ממנה וממילא אינו נאסר, וכן אין הקערה נאסרת. דין כלי פורצלן, והאם דינו ככלי חרס לעניין בליעת איסור והכשרתו: קיימא לן שכלי שבלע איסור אפשר להכשירו לפעמים על ידי הגעלה ולפעמים הוא נצרך דווקא ליבון שהוא חמור יותר. אמנם אומרת הגמ' שכלי חרס אי אפשר להכשירו וכן דעת רוב הראשונים והשו"ע (סימן תנא'). לכן אם כלי חרס בלע איסור או בשר וחלב צריך לזרוק את הכלי מלבד מקרים מסויימים ולכן צריך לשאול שאלת חכם. ( כלי חרס שבולע דעת בעל העיטור שאין הכלי נאסר והסבירו הטז בס' צג שלשיטת העיטור הא דקיי"ל כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם' זה רק מדרבנן, ולכן במקום שיבא לידי הפסד הקלו כשאינו בן יומו (וכשהחלב עשה הכשרה מהתורה ע' בט"ז). וכן דעת הרשב"א שכלי חרס א"א להכשריו רק שבלע איסור דאו' ואם בלע איסור דרבנן אפשר להכשירו, ולכן גם במקרה שלנו הבליעה היא רק איסור דרבנן שהרי הכלי לא בלע בשר וחלב בו זמנית, אלא אחר שבלע בשר בלע חלב (ובפרט שהבשר אינו בן יומו) וזה איסור דרבנן ולכן יהיה אפשר להכשיר את החרס בכה"ג. מה עוד שעצם ההשוואה של כלי פורצלן לכלי חרס זה עצמו מח' ויש אחרונים האומרים שכלי פורצלן אפשר להכשירם ואינם דומים לכלי חרס.) ונחלקו הפוסקים האם לדמות כלי פורצלן לכלי חרס והעיקר להחמיר בזה ובמקום צורך בשעה"ד אפשר להקל. אמנם בנידון שאין ברור שהכלי הגיע לחום שהיד סולדת בו, נראה שניתן לצרף כמה צירופים להיתר, ומכוחם יש מקום להקל בהכשרת כלי החרס: א. דעת בעל העיטור שגם כלי חרס אפשר להכשירו (ע' שו"ע יו"ד ס' צג, וע' בט"ז על אתר) . ב. דעת האחרונים שכלי פורצלן אינן נחשבים כלי חרס (שכנה"ג יעב"ץ ועוד) ג. סתם קערה בשרית כל מה שבולעת זה בכלי שני ובדבר גוש שזה מח' האם הכלי נחשב על ידי כך בשרי. כ"כ בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' מו. ד. יש אומרים שחום שיד סולדת בו זה לא רק מ45 מעלות אלא רק מ 71 מעלות ואף יותר, ולכן למרות שבד"כ אין אנו פוסקים כך מכל מקום לצרפו לסניף וודאי שאפשר. ה. דעת הרשב"א שרק שהכלי חרס בלע איסור דאו' א''א להכשירו אך כאן שבלע איסור דרבנן שהבליעה של הבשר וחלב לא הייתה בו זמנית אלא זה אחר זה ועוד שהרי הכלי אינו בן יומו (ע' בבית יוסף יו"ד סימן קכא. וע' גם ביביע אומר א' יו"ד כב ד"ה ראיתי). ו. עוד יש לצרף שמדובר בכלים שלנו, אשר יש מקום לדון במידת בליעתם . ואף שלהלכה אנו נוקטים שהם בולעים ופולטים ככל הכלים, מכל מקום לעניין צירוף סניף להקל יש להתחשב אף בצד זה. מכל זה נראה שאף שהכלי ייתכן והגיע למעל 45 מעלות יהיה אפשר להקל , ונראה שיש להגעילו ג"פ . אולם אם הבורקס התחמם לשיעור של יד סולדת בו, יש לדון בקערה כמי שבלעה מטעם המאכל החלבי. ומאחר שלדעת רוב הפוסקים דינו של פורצלן ככלי חרס, אין אפשרות להכשירו בדרך הרגילה, שכן כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו בהכשרה. לפיכך, הקערה נאסרת לשימוש, אלא שבמקום צורך יש להיוועץ במורה הוראה הבקי בדינים אלו כדי לבחון אם קיימים צדדים נוספים להקל. ומכל מקום, אף אם הקערה והבורקס הגיעו לחום שהיד סולדת בו, אין הבורקס נאסר, שכן הקערה הבשרית אינה בת יומה, והטעם הבלוע בה נחשב לטעם פגום, שאין בכוחו לאסור את המאכל. עוד יש לציין, שאין כל הבדל אם הגבינה עצמה נגעה ישירות בקערה או שרק הבצק היה במגע עמה. הטעם לכך הוא, שבשעת הכנת הבורקס הבצק כולו ספוג ובלוע מטעם הגבינה והחלב שבתוכו, ונחשב כחלק ממאכל חלבי. ממילא, כאשר הבורקס מתחמם על גבי הקערה המונחת על הפלטה, הרי שגם דרך הבצק נבלע בקערה הבשרית טעם חלבי, ואין צורך במגע ישיר של הגבינה עצמה עם הכלי כדי ליצור בליעה זו. בברכה, ויישר כוח על הזהירות בענייני כשרות, בברכה רבה הרב רועי אליאסיאן