כל יום אני עולה באחת התחנות הראשונות של האוטובוס הלוקח אותי למקום עבודתי. בזמן הנסיעה בדר"כ אני לומד. 1. בפני מי בדיוק אני חייב לקום ולפנות לו את מקום ישיבתי- כל מי שמבוגר ממני? רק זקן? מה הגדרת זקן לענין זה? 2. האם אני צריך לבדוק באופן יזום מדי פעם האם עלה אדם כזה שצריך לפנות לו את מקומי (שכן בדר"כ עיניי שקועות בתוך ספר הלימוד)? 3. זמן לימוד זה יקר לי מאוד (קשה לי מאד למצוא שעות רבות אחרות ללימוד תורה במשך היום)- האם עובדה זו משפיעה על התשובה(שכן אם אפנה את מקומי, לא אוכל ללמוד תוך כדי עמידה באוטובוס)?

יש להבחין בין קימה מפני הכבוד לבין פינוי מקום למי שזקוק לכך. זקן הוא קשיש מבן 70 ומעלה צריך רק לקום קצת מפניו אך אין צורך לפנות לו מקום אלא א"כ הוא חלש כמו"כ יש לפנות מקום לנכה, לחולה וכדו'. בפני אחרים אין חובה לא לקום ולא לפנות מקום. אין ערך ללימוד תורה על חשבון צער לזולת אלא א"כ הוא לא הבחין בזולת הסובל.