מה עדיף: לברך לבד או לצאת ידי חובה? מצד אחד אנו אומרים ש"ברוב עם הדרת מלך" ולכן אדם אחד מברך ושאר הציבור שומע ועונה אמן מדין שומע כעונה. אך גם יש כלל שמצווה בו יותר מבשלוחו, ולכן עדיף שבברכות אדם יברך לעצמו. אז מה הגדר של הדברים הללו ומתי נאמר כך ומתי כך?

ככלל, אומרים שעדיף שאחד יברך ויוציא את האחרים ידי-חובה, משום "ברוב עם הדרת מלך". ומכיוון שזה מצריך כוונה של השומע לצאת ידי חובה, ושל המברך להוציא ידי חובה, חששו הפוסקים האשכנזים שאחד מהם לא יכוון כראוי, וקבעו שכל אחד מברך לעצמו. וכך האשכנזים נוהגים למעשה.