אם אוכלים פת שברכתה שהכל, בגלל רגישות לגלוטן, ועליה הרבה אבוקדו. לברך העץ וגם שהכל?

שלום וברכה, אם האבוקדו חשוב ואינו בא ללפת את הפת, (כפי שנראה מהשאלה), יש לברך על האבוקדו ולכוון שלא לפטור את פת השהכל, ואחר כך לברך עליה. אמנם, במידה ועיקר האכילה היא מהאבוקדו, ואין מטרת הפת לטעם, אלא לשמש כעין 'מחזיק' לאבוקדו, אין לברך עליה כלל, אלא רק על האבוקדו. הרחבה: השו"ע (סימן קסח, סעיף ח) פוסק על פי הכלבו, וז"ל: 'אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם, הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן'. ושוב פסק (בסימן ריב, סעיף ב): 'מרקחת שמניחין על רקיקין דקים, אותם רקיקין הוו טפילה למרקחת, שהדבר ידוע שאין מתכוונים לאכול לחם'. מבאר המשנ"ב (בשתי המקומות), שהטעם הוא משום שהרקיקים נועדו רק שלא יטנפו ידיו, ולכן הם טפלים למרקחת. [דוגמא לדבר שכבת גבינה המונחת על שכבה דקה של עוגת מזונות, כשמטרת המזונות היא שלא יתלכלכו ידיו של האוכל, ולא כדי לתת טעם]. המג"א כותב (סימן ריב ס"ק ה) שבמקומות שהרקיק גם טוב למאכל, אם כן כוונתו גם לאכילת הרקיק, ומברך עליו ופוטר את המרקחת. והביא דבריו בשו"ע הרב (סימן קסח, סעיף ט). המשנ"ב (סימן קסח ס"ק מה) גם הביא דברי המג"א, וכתב שפשוט שדבריו אמורים רק כשאפה את הרקיק והמרקחת יחד, שאז מברך רק מזונות. אבל אם רק לאחר האפיה הניחם זה על זה, צריך לברך את ברכת שניהם. [וייתכן שדבריו מיוסדים במחצית השקל שכתב בביאור דעת המג"א שצריך לברך על הרקיק וגם על המרקחת, כיוון ששניהם חשובים לו. (והבין המשנ"ב שהדבר תלוי אם הם אפויים יחד או לא)]. דעת השל"ה (הביאו האליה רבה בס"ק ז) וספר עמק ברכה (הביאו עולת תמיד סימן ריב, ס"ק ב) שלא כדברי המג"א, אלא יברך על המרקחת בכל מקרה. אם כן, דעת המג"א (על פי שו"ע הרב) לברך רק ברכת הרקיק, דעת המשנ"ב (ומחצית השקל) לברך שתי ברכות ודעת השל"ה לברך רק ברכת המרקחת. ביביע אומר (חלק ז, לג, ד) פסק שמברך ברכת מזונות בלבד, ופוטר את המרקחת (והביא מאירי שכן משמע מדבריו) וכפשט המג"א. בשו"ת אוצרות יוסף הוסיף (בסוף ספר הלכה ברורה, סימן יב) שכיוון שהביסקוויט נאפה בפני עצמו ויש לו חשיבות, לכו"ע צריך לברך עליו בפני עצמו (אפילו לדעת השו"ע שכתב שמברך רק על המרקחת). בספר ברכת ה' (לגאון הרב משה לוי, חלק ג פרק י, כג) פסק לברך רק על המרקחת, כיוון שהשל"ה חולק המג"א, אם כן ספק ברכות להקל. אמנם כדי לצאת ידי כל הדעות כתבו בברכת ה' (שם) ובשו"ת אוצרות יוסף (בספר הלכה ברכה, סימן יב) שמהיות טוב יברך על המין העיקרי ויכוון שלא לפטור את השני, וכך יוכל לברך גם על השני. [אע"פ שלכאורה יש כאן חשש ברכה שאינה צריכה, מכל מקום כלל נקטו הפוסקים שבמקרה של ספק במציאות או בהלכה, מותר לכיוון מראש ולגרום אולי ברכה שאינה צריכה. והסברא בזה, שאין זו ברכה שאינה צריכה, שהרי יש כאן ספק, והברכה נצרכת כדי לצאת מידי ספק זה (עיין בברכת ה' שהאריך בזה (ג, פרק י הערה 8)]. בנידון דידן, שמניח אבוקדו על פת שברכתה שהכל, מסתמא האבוקדו בא ללפת את הפת ולכן יברך רק שהכל, אע"פ שגם האבוקדו חביב. אך במידה והאבוקדו לא בא ללפת את הפת, אלא יש לו חשיבות מצד עצמו (כלומר, הוא אינו אוכל פת עם אבוקדו, אלא אבוקדו עם פת). יש לברך שתי ברכות. (ובזה נראה שהגרע"י שחלק על המשנ"ב (ופסק לברך רק על הפת) יודה שיברך שתי ברכות, כיוון שהפת שברכתה שהכל אינה חשובה מספיק כדי להטפיל את האבוקדו, (והמעיין בתשובה ביבי"א רואה שכתב דבריו רק במיני מזונות שהם חשובים)). אך מאחר וייתכן שדעת השל"ה (וברכת ה' שחשש לו), שגם כאן יש לברך רק על האבוקדו, עדיף לצאת ידי כו"ע ולברך על העץ ולכוון שלא לפטור את הפת, ואז לברך על הפת. בברכה הרב איתן מינקוב