שכן וחבר ביקש להשאיל את הרכב הפרטי שלנו לנסוע לבדיקה רפואית (הבקשות הללו חוזרות ונשנות) בעלי מסכים לתת את הרכב ואני לא מסכימה מסיבות אלו: * אולי אצטרך את הרכב (להסיע ילד לרופא או לקניות או לכל דבר אחר לא צפוי). * הרכב ללא ביטוח ואם יקרה משהו בדרך מה נעשה. * אם יקרה משהו לרכב או למישהו אנחנו נשאר עם בעית התיקון או התביעות או כל מה שקשור. * עקרונית אינני חושבת שנותנים רכב לאף אחד אלא אם זה פיקוח נפש. * כשלי לא היה רכב במשך שנתיים (אני גרה ביישוב) לכל מקום הלכתי ברגל ונסעתי בתחבורה ציבורית. * הרכב אמור לשרת קודם את בני הבית. * לשכן יש אחים בישוב שהוא יכול לבקש מהם. * יש דברים לא צפויים כמו פעם שקרה שלא הסכמתי לתת את הרכב והבן שלי פתח את המצח והייתי צריכה לנסוע לרופא. * הבחור לא תמיד חוזר בזמן שקובעים איתו ולעיתים זה יוצר שיבושים בתוכניות שלנו. בנוסף איך אפשר להגיד לו פעם אחת ולתמיד בצורה מנומסת ובלי לפגוע ברגשותיו שאינני מוכנה לתת את הרכב?

שלום רב: יש להבחין בין מה שחייבים מבחינה הלכתית לבין מידת חסידות. "האומר שלך שלך ושלי שלך זו מידת חסידות". במקום שאת יכולה ליפגע מעשיית חסד עם השני את לא מחוייבת לעשות את החסד. אולם ודאי שיש בכך מידת חסידות. התנאי בעשיית מידת חסידות אם עושים זאת בשמחה ובחפץ לב. אם נתינת הרכב גורמת למתח בינך לבין בעלך אזי לא עושים מידת חסידות על חשבון אחרים. בנוגע לשכנך הדרך הטובה ביותר היא לומר את האמת. אולם אם את חושבת שהאמת לא יכולה להאמר מותר לשנות מפני השלום. במקרה שלך נראה לי שראשית כדאי שהדברים לא ישארו מעורפלים ועדיף לומר באיזה תנאים אתם מוכנים לתת את הרכב ובאילו לא. אני ממליץ שבעלך יגיד לו שבנושא זה יש לך רגישות ולכן הוא לא יכול להענות לבקשותיו בנושא הרכב. ובודאי שתדגישו לו שבמקרה של צורך דחוף ביותר אתם תהיו מוכנים להשאיל לו את הרכב.