א. מהו היחס שבין ההקדמה של הרמח"ל למסילת ישרים שם מבואר שאין ערך לעולם ושכולו הבל, וכל מהותו הוא פרוזדור, לבין עצם המטרה של העולם שגם לו יש תפקיד בפני עצמו כפי שהרמח"ל מבאר בעצמו בדרך ה’ שה’ ברא את העולם מתוך כך שהוא טוב ומטיב, ותפקידנו הוא קידוש ה’ שהוא עצמו הוא טוב? ב. מהו היחס בין "במקום שאין אנשים היה איש" לבין אמירת הרמב"ם המפורסמת שלעולם אל ידור איש במקום שרובו רשעים, ואפילו ידור במערה לבדו ולא יהיה עם עיר שרובה רשעים?

א) אם מתיחסים לעולם הזה כבעל ערך בפני עצמו, יש לדעת שהוא חסר וטפל. אך אם מכינים בו את המעשים הטובים לעולם הבא ואז ערכו של העולם חשוב מאוד כי הוא היסוד לעולם הבא. וכך נאמר בפרקי אבות 1) יפה שעה אחת העולם הבא מכל חיי העולם הזה. 2) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז יותר מכל חיי העולם הבא. ב) במקום שאין איש אך רוצים שם לקבל השפעה השתדל להיות איש, אך במקום שלא רוצים שום תיקון ואדרבא הם מרשיעים עדיף להתרחק מאותה חברה.