שלום לכבוד הרב, אני משתדל לחיות מתוך אמונה שהקב"ה משגיח על כל מה שקורה בעולם, ושאין דברים שקורים במקרה בלבד. לכן לפעמים אני מתבונן גם בדברים קטנים שאני רואה או פוגש במהלך היום ותוהה אם יש בהם מסר או רמז עבורי. לפני כשנה הכרתי בחורה שהתאהבתי בה מאוד, אך בסופו של דבר כל אחד המשיך בדרכו ומאז לא נפגשנו. במשך הזמן התפללתי לקב"ה שאזכה לפגוש אותה שוב, ואם זה רצונו – אולי אף להקים איתה בית. לאחרונה, בזמן שישבתי בבית המדרש, ראיתי על השולחן סידור שהיה כתוב עליו השם שלה. הדבר גרם לי לחשוב שאולי הקב"ה רומז לי משהו דרך המקרה הזה. רציתי לשאול: האם נכון מבחינה הלכתית והשקפתית להתייחס לדברים כאלה כאל רמזים אפשריים מהקב"ה, או שיש בכך בעיה של חיפוש סימנים שאינו ראוי, ואולי זה נוגע לעניין של "תמים תהיה עם ה אלוקיך"? חשוב לי להדגיש שאיני מתכוון לקבל החלטות או לבסס את עתידי על סמך מקרה כזה בלבד, אלא רק להבין האם עצם ההסתכלות הזו נכונה או שמא היא הסתכלות שאינה רצויה. תודה רבה לרב, וסליחה על האריכות.

שלום וברכה, אתה צודק שהכל מכוון משמיים, ואין מקרה בעולם, ולעתים הקב"ה שולח לנו רמזים משמיים. אין בכך חשש איסור או בעיה של "תמים תהיה עם ה' אלקיך" לנהוג באופן שציינת, שאינך מתכוון לקבל החלטות או לבסס את עתידך על סמך מקרה כזה בלבד, ואתה רק תוהה אם יש כאן מסר או רמז עבורך. במקרה הספציפי שציינת - אינני יודע כמה הסימן הוא מובהק, שנכון לראות בו סימן משמיים. (אם בדיוק היית מדבר לראשונה עם חבר על כך, ומיד אחר כך רואה את הסידור עם השם שלה כנגד הסיכויים זה היה סימן יותר מובהק). בכל מקרה אולי נכון לבדוק את העניין. אתה יכול לגשש ולראות אם היא מעוניינת להיפגש שוב. אך אין להתעקש על כך ולהיות נעול שדווקא היא הזיווג שלך, בגלל שראית את הסידור עם השם שלה. אם זה לא מסתדר כי היא לא מעוניינת או שנראה שאתם לא מתאימים כבר - יש להמשיך הלאה. וגם ההווא אמינא שלך וההתלבטות היא חלק מהדרך שאתה צריך לעבור, והכל לטובה משמיים (עי' חיי מוהרן תקצה). מקורות והרחבה: הרחבתי כאן https://www.yeshiva.org.il/ask/154776 בכל הנושא של הנהגה על פי סימנים משמיים. עיין במיוחד מהכותרת "עוד על סימנים משמיים". מפני חשיבות הדברים הנוגעים לענייננו נצטט כאן את דברי רבי נחמן שגם הדרך של שידוכים הוא משמיים, ולכן אם זיווג מסוים לא מסתדר כנראה שמשמיים היה צריך לעבור את הדרך הזו, וזה חלק מהתהליך. זה לשון הספר חיי מוהרן (אות תקצה): "וְאָמַר שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים. כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּׂא אֶת זאת וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה. וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ. וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן. וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשׂוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה. וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים. וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשּׂוּאִין וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶׂה גֵּט בֵּינֵיהֶם. וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ. כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כַּמָּה זִוּוּגִים רַק שֶׁאֵצֶל זֶה נִגְמָר אֵיזֶה זִוּוּג שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מִזֶּה הַשִּׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר יוֹתֵר אוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ נְסִיעָה אוֹ עֻבְדָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׁדּוּךְ לְפִי שָׁעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַדָּבָר הוּא עִנְיָן נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁלּא נִשְׁמַע כָּזאת שֶׁהַדִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַשִּׁדּוּךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת שִׁדּוּךְ".