אנו משבחים את ה’ בכל יום בתפילה, אבל הלל שמור רק לזמנים מיוחדים. מה ההבדל המהותי שיש בהלל השונה משאר המזמורים, ובפרט משירת הים בה גם משבחים על ניסי ה’?

אדם שניצל מצרה מודה לזה שהציל אותו במיוחד אם הקדוש ברוך הוא הציל בדרך ניסית, וזה בעצם תודה רבה, זה מה שקראנו לו הודיה. זה מיוחד לאדם שניצול. לעומת זאת יכול אדם לספר בשבח המציל כגון לספר שיש לו כח לשנות את הטבע, או שהוא גומל חסדים ומציל מהצרה, זה תאור של גדולת המציל, שבח, אבל לא הודיה, זה יכול לומר גם מי שהנס לא עזר לו. פסוקי דזמרה עניינם לימוד גדולת הקדוש ברוך הוא, בלא קשר האם אנחנו הרווחנו מזה, אלא ההכרה בגדלות הקדוש ברוך הוא. כיונת לשאלת ראשונים במחזור ויטרי. הרב אברהם פרל.