הצהרה על דתיות שחרור מהצבא

בנות דתיות רבות אינן הולכות לצבא אלא לשירות לאומי. כדי לקבל את הפטור מהצבא, הן הולכות להצהיר ברבנות, שבשל היהדות הן לא יכולות להתגייס. ההצהרה היא טופס שעליו חותמת הבת וכן הרב, אב בית הדין - שלפניו מצהירים. הטופס מעיד על כך שהרב הסביר את תוכן ההצהרה לבת, היא הבינה אותו, וכן הסיבות הן דתיות, ואף אורח חיי הבת הוא דתי. לרבנות, מאידך, יש "אינטרס" לשחרר כמה שיותר בנות מהשירות בצבא, ולכן לא תמיד הבירור אם הבת אכן דתית הוא "רציני", ולעיתים זה מוביל להצהרה שקרית. האם נכון הדבר לעשות? האם עדיף שהבת לא תשרת בצבא, ע"י חתימה על תצהיר שקרי (חתימה של הבת ושל אב בית הדין)?

אילו זכינו היה מתבטל כל גיוס החובה לנשים, זה היה טוב לצבא וטוב לבנות ישראל. דיין בבית דין רשאי להניח שכל בת שבאה להצהיר מצהירה הצהרת אמת. ואם היא גונבת דעתם של הדיינים - האחריות נופלת עליה.